ע"מ 22/00

תקציר

גזר הדין מתייחס לשני חיילים, טורי אולמן ולדימיר וטורי ציבאנוב סרגיי, שנעצרו בגין שימוש בהרואין בעת שירותם בצה"ל. הם נתפסו כשהם לבושים במדים בתחנה המרכזית בתל אביב, בדרכם לבסיסם הצבאי. נגד השניים הוגש כתב אישום בנפרד בגין שימוש בסם מסוכן, ואילו אולמן הואשם גם בסירוב לעבור בדיקת סמים. בית משפט קמא החליט לעכבם עד תום ההליכים המשפטיים, החלטה שעליה הוגש ערעור. בית הדין הצבאי דחה את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט קמא. בית הדין סיפק לכך מספר נימוקים. ראשית, היא הדגישה את ייחודה של המערכת הצבאית, הדורשת לא פעם הקרבת ערכי יסוד, ובהם ערך החיים. שנית, הוא התייחס לאפקט המרתיע של המעצר, וטען כי שחרור החיילים יעביר מסר שלילי לגבי עמדת הצבא בנוגע לשימוש בסמים. שלישית, בית הדין הדגיש את חומרת עבירות הסמים בצבא, ובמיוחד את השימוש בסמים קשים כמו הרואין, שעלולות להיות לו השלכות ממכרות והרסניות. צוין כי שימוש בסמים על ידי חיילים עלול לפגוע במשמעת, במוכנות ובכשירות הצבאית ואף להביא להשמדת הצבא. לפיכך, הגיע בית הדין למסקנה כי מעצר עד תום ההליכים המשפטיים מוצדק במקרה זה. בנוסף, קבע בית הדין כי קיימת עילה מונעת למסוכנות, שכן שימוש בהרואין על ידי חיילים מהווה סיכון למערכת הצבאית. חומרת העבירה והסכנה הפוטנציאלית לפעולות צבאיות גברו על זכותם של החיילים לחירות. יתר על כן, בית הדין הדגיש כי על מערכת המשפט הצבאית להתמקד בפיתוח עילות מניעה למעצר ולא להסתמך על הרתעה. לבסוף, ציין בית הדין כי יש לתקן את היעדר הקביעה החקיקתית של עילות מעצר בחוק השיפוט הצבאי, אך בינתיים על בתי המשפט הצבאיים לפרש וליישם את החוקים הקיימים בהתאם.