ע"פ 8080/12

תקציר

הכרעת הדין דנה בבקשה לאיסוף ראיות לאחר זיכויו של אהוד אולמרט, שעד כמה חודשים קודם לכן כיהן כראש ממשלת ישראל. אולמרט הואשם במספר עבירות, בהן קבלת דבר במרמה, מרמה והפרת אמונים, אך זוכה בבית המשפט המחוזי, למעט "פרשת מרכז ההשקעות". המדינה ערערה על פסק הדין ובהמשך ביקשה להציג ראיות חדשות, שלטענתה הושגו מעדה, שולה זקן, ששימשה כראש לשכתו ויועצתו הבכירה של אולמרט. הראיות הנוספות כללו שתי קלטות שהוקלטו על ידי זקן, המתעדות שיחות בינה לבין אולמרט, וכן רישומים מיומניה. לבקשת המדינה להציג ראיות חדשות אלה התנגד אולמרט בנימוק של שיהוי ופגיעה אפשרית בזכותו להתגונן. בית המשפט הכיר בכך שבקשת המדינה חריגה וכי יש להחיל עליה סטנדרט מחמיר יותר בהשוואה לבקשת נאשם. היא גם הדגישה את חשיבות השמירה על עקרון הסופיות בדיונים, במיוחד לאור העובדה שלמדינה אין אפשרות לעתור למשפט חוזר במקרים של זיכויים שגויים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המדינה כי ייתכן שאולמרט השפיע באופן פסול על זקן שלא להעיד, וכי טיבן של הראיות הנוספות מצדיק בחינה מחודשת של התיק. בית המשפט נקט משנה זהירות בכך שהתיר למדינה להגיש ראיות נוספות, הגביל אותן לקטעים ספציפיים מתוך הקלטות והיומנים ופירט את הפרמטרים לדיון מחודש של בית המשפט המחוזי בתיק. ההחלטה נועדה לאזן בין שיקולים משפטיים שונים, ובהם הזכות למשפט הוגן, סופיות השימועים והאינטרס הציבורי במיצוי הדין עם עובדי ציבור. בסופו של דבר נענתה הבקשה לגביית ראיות, והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים במסגרת מצומצמת.