תע"א 827/08

תקציר

עניינה של תביעתו של מר אברהם איזנקוט, גמלאי הרשות לפיקוח חקלאי, לתשלום "מענק יובל" מדצמבר 2001 ועד לפרישתו בספטמבר 2007. הצדדים הסכימו להגיש סיכומים ולוותר על זכותם לחקור בחקירה נגדית את העדים זה של זה, ובית המשפט נתן תוקף להסדר פרוצדורלי זה. איזנקוט עבד במועצת הפירות בשנים 1979–1988 ולאחר מכן ברשות משנת 1988 ועד פרישתו. לטענת איזנקוט, יש להכיר בהעסקתו במועצת הפירות לצורכי ותק ברשות, שכן האחרונה נטלה על עצמה את זכויותיה וחובותיה החוקיות של הראשונה. איזנקוט טען כי הוא זכאי למענק היובל מכוח תקנות שירות עובדי המדינה, החלות על עובדי הרשות, וכן בשל נוהג לכאורה ברשות לשלם את המענק לעובדים פורשים. עם זאת, בית המשפט קבע כי איזנקוט לא הצליח להוכיח את זכאותו למענק היובל על פי התקנות, שכן הוא לא השתייך לאף אחד מהדרגים המקצועיים הרלוונטיים ולא צבר את הוותק הנדרש. בנוסף, קבע בית המשפט כי איזנקוט לא הציג ראיות מספיקות לפרקטיקה מחייבת ברשות כדי לתמוך בטענתו בעילה זו. טרם פרישתו חתם איזנקוט על כתב ויתור במסגרת הסכם קיבוצי, המכיר בסילוק מלא של טענותיו ומוותר על תביעות עתידיות כלפי הרשות. בית המשפט אישר את תוקפו של ויתור זה, ודחה את טענתו של איזנקוט כי מענק היובל אינו מכוסה בהסכם. כמו כן, נמצא כי איזנקוט היה מודע לדחיית בקשת הרשות למענק היובל טרם חתימתו על כתב הוויתור, ולפיכך חל עקרון ההשתק המונע ממנו להגיש את התביעה. לסיכום, דחה בית המשפט את תביעתו של איזנקוט למענק היובל, הורה לו לשלם את שכר טרחת עורך הדין של הרשות והכיר בזכות הצדדים לערער.