ת"א 41995-06-20

תקציר

התובעת, עורכת דין במקצועה, טענה כי נגזלו ממנה שכר הטרחה בגין ניהול עיזבון הלקוח שלה שמינה אותה בצוואתו. לדבריה, הנתבע, עורך דין נוסף, חתם ליורשת היחידה של הלקוח על ייפוי כוח לטפל בעיזבון שלא כדין. התובע צירף את כבוד השופט ואת כבוד הרשם כנתבעים, בטענה שהם קשרו קשר עם הנתבע הראשון ליהנות משכר הטרחה המגיע לתובע. המדינה צורפה גם כנתבעת מאחר ושני הנאשמים האחרים היו עובדי המדינה. התובע טען כי הנתבעים פעלו בזדון ובניגוד לחוק. עם זאת, בית המשפט מצא כי הטענה משוללת כל יסוד ודינה להידחות על הסף. בית המשפט קבע כי למדינה חסינות שיפוטית וטענת התובע נגד המדינה לא גילתה עילת תביעה, שכן היא התבססה בעיקרה על הנחות והשערות. עוד קבע בית המשפט כי טענותיה של התובעת בדבר זדון וזיוף כלפי הנתבעים האחרים היו האשמות סרק, וטיעוניה אינם עולים בקנה אחד עם חומר הראיות. זאת ועוד, התובעת לא מיצתה את אפשרויות הערעור שעמדו בפניה. ההחלטה לדחות את התביעה התקבלה מבלי לשקול את טענות הנתבעים לגופה, בשל אמירותיה הפוגעניות של התובעת והיעדר תשתית עובדתית סבירה בתביעתה. התובע חויב לשלם לכל אחד מהנתבעים 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.