רע"ב 5600/15

תקציר

## ניתוח משפטי מקיף של רע"ב 5600/15 **מבוא** החלטה זו של בית המשפט העליון, אשר ניתנה על ידי השופט נ' הנדל, עוסקת בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר אישרה החלטת ועדת השחרורים להפקיע את מלוא תקופת הרישיון של המבקש, איברהים עדס. המבקש נדון למאסר ממושך בגין הריגת אחותו, שוחרר מוקדם על תנאי, אך בהמשך הורשע בעבירת תקיפה נגד אחייניתו. ועדת השחרורים החליטה להפקיע את מלוא תקופת הרישיון, החלטה שאושרה על ידי בית המשפט המנהלי. בקשת רשות הערעור מעלה שאלות משפטיות הנוגעות להיקף ההפקעה של רישיון שחרור על תנאי, ובפרט, מתי נסיבות מיוחדות מצדיקות הפקעה חלקית בלבד. **המסגרת הנורמטיבית והחוקית** ההחלטה מדגישה את המסגרת הנורמטיבית של חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001. החוק קובע את הכלל, לפיו יש לרצות מלוא תקופת עונש המאסר, ואת החריג, המאפשר לוועדת השחרורים לשחרר אסיר על תנאי לאחר ריצוי שני שלישים מתקופתו, ובלבד שהאסיר ראוי לשחרור ושחרורו אינו מסכן את שלום הציבור. ההיבט המרכזי בהחלטה זו נוגע לסעיף 20 לחוק, העוסק בביטול שחרור על תנאי. סעיף 20(א) קובע כי אם אסיר ששוחרר על תנאי הפר את תנאי השחרור, יבוטל השחרור והוא ישוב לרצות את תקופת התנאי במלואה. עם זאת, סעיף 20(ג) קובע חריג לחריג, לפיו ועדת השחרורים רשאית להורות כי האסיר ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מתקופת התנאי, אך לא פחות ממחציתה, וזאת בהתקיים "נסיבות מיוחדות". **ניתוח טענות המבקש והמדינה** המבקש טען כי ועדת השחרורים שגתה בכך שלא הסתפקה בהפקעת מחצית מתקופת הרישיון, וזאת מכוח נסיבות מיוחדות. הוא הדגיש כי העבירה החדשה לא נעברה על רקע "כבוד המשפחה", כי לא נגרם נזק גופני למתלוננת, וכי אחיו, שהשתתף באירוע, נדון לעונש קל יותר. בנוסף, טען המבקש להתנהגות חיובית מצדו ולחוסר התמודדות עם מידע המצביע אחרת, וכי הפקעת מלוא התקופה תוביל לתוצאה בלתי מידתית. המדינה, מנגד, ביקשה לדחות את הבקשה על הסף, בטענה כי אינה מעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מנסיבות המקרה. לגופו של עניין, טענה המדינה כי החלטת ההפקעה סבירה ולא נפל בה פגם, וכי לא הוכחו נסיבות מיוחדות המצדיקות הפקעה חלקית בלבד. **החלטת בית המשפט והנמקותיה** בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור, תוך שהוא מנתח את טענות הצדדים ואת ההיבטים המשפטיים העולים מהן. 1. **רקע העבירה:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש כי העבירה החדשה לא נעברה על רקע משפחתי. הוא מסתמך על גזר דינו של בית משפט השלום בעניין התקיפה, שם נקבע כי המבקש "פותר מחלוקות במשפחה בדרך של אלימות קשה, והוא אלים ומסוכן". כמו כן, מציין בית המשפט כי גם סנגורו של המבקש טען בעבר כי העבירות בוצעו על רקע כבוד המשפחה. 2. **התנהגות שלילית:** בית המשפט מקבל את עמדת המדינה, לפיה קיימים מידעים המצביעים על התנהגותו השלילית והבעייתית של המבקש. הוא אינו מפרט את המידע המודיעיני החסוי, אך מציין כי יש בו כדי לתמוך בהערכת המסוכנות. 3. **התייחסות להחלטה בערעור על גזר הדין:** בית המשפט מכיר בכך שהלשון בה נקט בית המשפט המחוזי בהחלטה בערעור על גזר הדין אינה מחייבת הפקעת תקופת הרישיון במלואה. עם זאת, הוא קובע כי יש להתמקד בגורם המחליט, ועדת השחרורים, וכי לשון זו ניתנת לפירוש גם במשמעות שמייחסת לה המדינה. 4. **השפעת ההפקעה על העונש המצטבר:** בית המשפט דוחה את טענת המבקש בדבר "תוצאה אבסורדית" של ריצוי כ-9 שנות מאסר בגין עבירת אלימות שלא גרמה נזק פיזי. הוא מדגיש כי הפקעת תקופת הרישיון אינה מתייחסת לעבירת התקיפה בלבד, אלא לעבירה הקודמת של הריגת אחותו. כלומר, ההפקעה באה להשיב את המצב לקדמותו, כאילו השחרור המוקדם לא ניתן מלכתחילה, בשל הפרת האמון שניתן במבקש. 5. **הפעלת סעיף 20(ג) - נסיבות מיוחדות:** הנקודה המרכזית בהחלטה נוגעת לאופן הפעלת סעיף 20(ג) לחוק. בית המשפט קובע כי חריג זה, המאפשר הפקעה חלקית, יש להפעיל "במקרים הנכונים", ותיק זה אינו נמנה עליהם. הוא מציין כי מדובר בעבירה השלישית של המבקש הקשורה בתקיפת נשים במשפחתו, וכי תקיפת האחיינית נעשתה זמן קצר לאחר השחרור המוקדם. על רקע זה, ובהצטבר מעשי האלימות, החלטת ההפקעה המלאה אינה מגלה טעות בהפעלת שיקול הדעת של ועדת השחרורים. קיומו של מידע מודיעיני חסוי מחזק את המסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטה. **חידושים ודגשים משפטיים** * **פרשנות סעיף 20(ג) לחוק שחרור על תנאי:** ההחלטה מספקת פרשנות מצמצמת לסעיף 20(ג) לחוק, המאפשר הפקעה חלקית של תקופת רישיון. נקבע כי הפעלת החריג מותנית ב"נסיבות מיוחדות" אשר אינן מתקיימות בתיק זה, למרות טענות המבקש. ההדגשה היא כי חומרת העבירות החוזרות ונשנות, במיוחד עבירות אלימות במשפחה, מקשה על שימוש בחריג זה. * **הבחנה בין העבירה החדשה לבין העבירה הקודמת:** בית המשפט מבהיר כי הפקעת תקופת הרישיון נובעת מהפרת האמון שניתן במסגרת השחרור המוקדם על העבירה הקודמת (הריגה), ולא רק בגין העבירה החדשה (תקיפה). הדבר משנה את נקודת ההסתכלות על "העונש המצטבר" ומדגיש את המשמעות המהותית של שחרור על תנאי. * **תפקידה של ועדת השחרורים:** ההחלטה מכבדת את שיקול הדעת של ועדת השחרורים, תוך קביעה כי אין מקום להתערבות שיפוטית כאשר ההחלטה אינה חורגת מגבולות הסבירות והחוק. * **חשיבות התנהגות האסיר לאחר השחרור:** ההחלטה מדגישה כי שחרור מוקדם על תנאי כרוך באמון, והפרת אמון זה, גם אם לא באמצעות העבירה המקורית, עלולה להביא לביטול השחרור. **סיכום** החלטת בית המשפט העליון ברע"ב 5600/15 מהווה דוגמה ליישום עקרונות חוק שחרור על תנאי ממאסר. היא מבהירה את הקושי בהפעלת החריג המאפשר הפקעה חלקית של תקופת רישיון, במיוחד כאשר מדובר באסיר שביצע עבירות אלימות חוזרות ונשנות במשפחתו. ההחלטה מדגישה את הצורך לשמור על אכיפת הדין, את חשיבות שלום הציבור, ואת המשמעות של הפרת אמון שניתן במסגרת שחרור מוקדם.