ע"א 4395/06

תקציר

עניינה של העמותה וחברי קבוצה א' בערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, שאישר פסק בורר המחייב את האגודה לשלם לקבלן עבור עבודות פיתוח. ההתאחדות ניהלה את הפיתוח בלפיד והתקשרה בחוזה על כך עם הקבלן. חילוקי דעות הובילו לבוררות, שהסתיימה בפסק ביניים לטובת הקבלן, שכנגדו ערערו המערערים, בטענה כי תביעתם שכנגד עולה על הסכום שנפסק. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת הבורר, מצא את החוזה מחייב ודחה את השיהוי של האגודה בהגשת התביעות. בית המשפט הדגיש כי חברי קבוצה א', שחתמו על הצהרה, אינם יכולים לטעון לכפייה, שכן מדובר בבחירה אסטרטגית להסיר צווי מניעה המונעים עסקאות נדל"ן. בית המשפט פירש את ההצהרה כמטילה על חברי קבוצה א' אחריות שווה לחוב העמותה, למרות היעדר ייחוס עלויות מדויק למשק בית, ודחה טענות המצביעות על חוסר הגינות. לגבי קבוצה ב' ציין בית המשפט כי תביעת הקבלן היא חלופית בלבד, ולכן אחריותם של חברי קבוצה ב' לא טופלה מאחר והתחייבותה של קבוצה א' קוימה. בית המשפט גם קבע כי כל טענה על סכום החוב הייתה צריכה להיפתר במהלך הבוררות, ודחה ראיות נוספות שהוגשו בשל איחור פרוצדורלי. בסופו של דבר, הערעור נדחה, מה שאישר את יכולתו של הקבלן לגבות את החוב והדגיש התחשבנות פנימית אפשרית בתוך ההתאחדות. בית המשפט הטיל על המערערים הוצאות משפט לטובת המשיבים.