ת"א 1566-08-07

תקציר

פסק הדין דן בשלוש שאלות הנוגעות לתעריפים שגובה ספק שירותי סלולר ממנוייו, בתקופת התיישנות של חמש שנים כפי שנקבע ברישיון החברה. ראשית, היא קובעת כי הרישיון, הקובע תקרה ברורה לתעריפים, אינו כולל את מסמך המכרז אליו מתייחסת ההגנה, ולכן התעריפים ברישיון ובהסכם הלקוח הם הגורמים הקובעים. שנית, בית המשפט קובע כי על מנת לבחון האם התעריפים שגבתה החברה היו ראויים, יש לבחון את העלות הכוללת של זמן האוויר חלקי סך הדקות, ולא להתמקד ב"תעריף היום" בלבד. היא קובעת כי פרשנות של "זמן אוויר" כמתייחסת רק ל"זמן אוויר בשעות היום" תהיה בלתי סבירה. שלישית, בית המשפט קובע כי העלאת תעריף זמן האוויר שאישר שר התקשורת, פסולה כעילת תביעה לפי חוק הגנת הצרכן, וכי אין לערער על האישור באמצעות תקיפה עקיפה בתובענה ייצוגית, במיוחד נוכח השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה. מההחלטה בדבר התעריפים הנגבים והעלות הנוספת לדקה, משתמע כי אין אפשרות סבירה להצלחת התובע בעניינים אלה. פסק הדין מגביל אפוא את טענות התובע נגד החברה, והמשך ההליכים בתיק יהיה תלוי בשאלה האם הצדדים יכולים להגיע לפשרה.