ת"א 41421-04-19

תקציר

התיק סובב סביב תביעת לשון הרע שהוגשה לבית המשפט על ידי תובע שעבר השתלת שיער שבוצעה על ידי הנתבע. התובע טען כי פרסום הנתבע בקבוצה סגורה השפיל אותו, פגע בפרנסתו והונע מסכסוכים אישיים. הנתבעת טענה כי מדובר בביקורת על השירות הלקוי שסיפקה התובעת ועל אי קיום ההסכם על ידי המרפאה. השופטת פתחה את דבריה בפירוט הדינים הרלוונטיים הנוגעים ללשון הרע ואת הצעדים לקביעה האם פרסום מהווה לשון הרע. הם כוללים הערכה אם הביטוי מהווה לשון הרע באופן אובייקטיבי, קביעה אם הוא מהווה פרסום ובחינה אם חלות עליו הגנות כלשהן. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום אך הנתבע שכנע אותם כי מדובר בהבעת ביקורת ודעה על השירות הבלתי מספק שקיבל. השופטת קיבלה את הסברו של הנתבע כי המניע לפרסום לא היה לפגוע בתובע אלא לשתף מניסיונו ולהביע את מורת רוחו. הם גם קיבלו את טענת הנתבעת כי חוסר הבהירות לגבי ההליך והכאב הפוטנציאלי הוא חסרון בשירותו של התובע. כמו כן, בית המשפט לא מצא ראיות לכך שהפרסום פגע בהכנסות התובע, מה גם שהקבוצה נסגרה וחבריה כבר עברו השתלות. השופט דחה גם את הטענות בדבר איומים ואת טענת התובע כי הפרסום בוצע ממניעים אישיים. במקום זאת, הם סברו כי הדבר נבע מאכזבתו של הנאשם מהשירות. לבסוף, בית המשפט קבע כי הודעת הנתבעת מהווה ביקורת והבעת דעה, המוגנת על פי דין, ולכן פסק לטובת הנתבעת והורה על דחיית התביעה. התובע חויב בהוצאות הנתבע בסך של 11,700 ₪.