ע"ב 7382/06

תקציר

התובע, פועל בניין זר מבולגריה, תבע את מעסיקו, הנתבעת מס' 1, ושתי חברות כוח אדם – הנתבעת מס' 2 והנתבעת מס' 3 – באמצעותן הועסק. התובע עבד אצל הנתבעת מס' 1 מספטמבר 2001 ועד יוני 2005. בית הדין מצא כי הנתבעת מס' 1 הייתה מעסיקתה הבלעדית של התובעת בתקופה זו. התובע תבע זכאויות שונות, לרבות חופשה שנתית, דמי הבראה, הפחתת שעות קיץ, פיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני, דמי כלכלה, תמריץ לאי היעדרות, פיצויי פיטורים והחזר ניכויים שלא כדין משכרו. בית המשפט פסק לטובת התובע ברוב הסעיפים. בית המשפט קבע כי על הנתבעת לשלם לתובע 3,718 ₪ עבור חופשה שנתית שלא נוצלה ו-2,148 ₪ עבור דמי הבראה. באשר לשעות הקיץ, קיבל בית המשפט את שיטת החישוב של הנתבעת והורה לנתבעת לשלם 2,546 ₪. כמו כן פסק בית המשפט פיצוי בסך 8,103 ₪ בגין אי הפרשתה של הנתבעת לביטוח הפנסיוני של התובעת, כנדרש בחוק. התובע היה זכאי לתמריץ אי היעדרות בסך 28,929 ₪, שכן בית הדין לא מצא כל ראיה להיעדרות כלשהי מהעבודה במהלך עבודתו. בנוסף, נפסקו לתובע פיצויי פיטורים בסך 12,562 ₪ עם סיום העסקתו, למרות טענת הנתבעת כי השינוי בשיטת ההעסקה בענף הבנייה אינו בשליטתה. בית הדין קבע כי שינוי זה מהווה פיטורים וכי נסיבות הכפייה אינן משנות עובדה זו. כמו כן הורה בית המשפט על החזר ניכויים שונים שלא כדין משכרו של התובע, לרבות ביטוח רפואי (3,298 ש"ח), הנעלה והלבשה (174 ש"ח), כרטיסי טיסה (1,576 ש"ח) ושירותים נוספים (6,739 ש"ח). גם חלק מהניכויים בגין דיור והוצאות נלוות נמצאו בלתי מוצדקים והסתכמו ב-6,739 שקל. בית הדין דחה חלק מטענות התובעת, לרבות טענות הנוגעות להלנת שכר ופיצויי פיטורים. הנתבעת מס' 1 חויבה לשלם את הסכומים הנקובים, לרבות הפרשי הצמדה וריבית שנצברו החל מיום 1.7.05, וכן הוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 28.8.08.