תמ"ש 56056-10-21

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחלוקת הטבות מפוליסת ביטוח חיים לאחר פטירת המבוטח. המחלוקת היא בין אשתו ובתו לשעבר של המנוח מנישואים קודמים, לבין אשתו הנוכחית ובתו החורגת. שאלת המפתח היא האם המוטבים הנקובים בטופס משנת 1982 החתום על ידי המנוח, המציין את אשתו ובתו דאז כמוטבים, צריכים לקבל את התמורה, או שמא יש לחלק את הכספים על פי צוואתו של המנוח, המשאיר את הכסף לאשתו הנוכחית ולבתו החורגת. השופט פותח בקביעת תוקפו של הטופס משנת 1982, ודוחה טענות המפקפקות באמיתות חתימת המנוח. יודגש כי הטופס הוחזק על ידי חברת הביטוח ואומת על ידי פקיד, ואין די בהכחשה הכללית של האישה והבת החורגת הנוכחיות, שלא נכחו בעת החתימה, כדי להעביר את נטל ההוכחה. לאחר מכן דן השופט במסגרת המשפטית המסדירה שינויים בהגדרת מוטבים ובקדימות צוואת המנוח על פני טופס 1982. על פי תנאי פוליסת הביטוח, שינוי מוטבים יכול להתבצע באמצעות צוואה. השופט מפרש את צוואת המנוח, שנכתבה בשנת 2013, כמעידה על כוונתו לכלול את כספי פוליסת הביטוח בעיזבונו, ובכך סותרת את הוראות הטופס משנת 1982. עוד יצוין, כי נסיבות חייו של המנוח השתנו באופן משמעותי לאחר חתימתו על הטופס, לרבות גירושיו מאשתו הראשונה ולידת בת נוספת. בהתבסס על שיקולים אלה, השופט קובע כי יש לחלק את כספי פוליסת הביטוח בהתאם לצוואתו של המנוח. לפיכך, האישה הראשונה ובתה, בהיותן המוטבות הנקובות בטופס משנת 1982, מחויבות לשאת בהוצאות המשפט של האישה הנוכחית, הבת החורגת וחברת הביטוח התובעת, בסך כולל של 15,000 ₪. השופט מתיר גם את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.