בג"צ 4009/14

תקציר

התיק סובב סביב זוג גרוש שהיו לו חילוקי דעות מרובים לאחר גירושיהם בשנת 1996 והסכים לזמן מתווך, הרב מחפוד, שיעזור להם להגיע להחלטות הנוגעות לרכושם, זכויות ביקור ועניינים אחרים הקשורים לגירושין. אולם האישה לא הייתה מרוצה מהחלטותיו של הרב מחפוד וביקשה מבית הדין הגדול לפסול אותן, דבר שהתקבל. שנים לאחר מכן ניסתה האישה לערער על החלטת בית המשפט אך נתקלה במכשולים רבים, בעיקר בכל הנוגע לסיווג בקשתה ולדרישה לערבות כספית משמעותית, שלדעתה אינה מוצדקת. העתירה שהוגשה לבג"ץ ביקשה להפוך את החלטת בית המשפט משנת 2002 ולהבהיר את סמכותו של בית המשפט בנושא. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הדתי, והוא יתערב רק במקרים חריגים, מה שלא היה. פסק הדין הדגיש את תפקידו המוגבל של בג"ץ בפיקוח על החלטות בתי הדין הדתיים וציין את השיהוי בהגשת העתירה כעילה לדחייה, שכן ההחלטה משנת 2002 ניתנה לפני 13 שנה, וכל הטענות היו ידועות לעותר אז.