ת"א 2069/07

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: מדובר בהפרת הסכם מכר של מקרקעין ורשלנות בייצוג במסגרת הליך ההסכם האמור. התובעים, אישה מבוגרת ונכדה, תבעו נגד הנתבע 1, החוכר של הנכס, והנתבע 2, עורך דינם שייצג אותם בהסכם. הנתבעת 1, מטעמי מס, רשמה את הנכס על שם חמותה, ואילו הנכד, גם הוא לצורכי מס, נרשם כרוכש. עם זאת, נקבע כי הנכד היה הרוכש בפועל, לאחר שמימן את מחיר רכישת הנכס. הנכס שימש כבטוחה להלוואה בנקאית לחברה בבעלות קרוב משפחתו של הנכד. הנתבעים טענו כי התובעים היו מודעים לסיכונים הכרוכים בעסקה אך בחרו להמשיך בכל זאת. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי הנתבע 1 הפר באופן יסודי את הסכם המכר בכך שלא פרע את המשכנתא והסיר את השעבוד על הנכס, כפי שנקבע בחוזה. כמו כן, הוכח כי הנתבע 2, בא כוחם של התובעים, הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובעים. הוא סיפק מידע שגוי על מהות השעבוד, והציג אותו כמוגבל ל-150,000 דולר כאשר בפועל הוא היה בלתי מוגבל. מצג שווא זה נבע מרשלנות עורך הדין בבחינת תנאי השעבוד ואי מסירת מידע מדויק לתובעים. בנוסף, עורך הדין לא רשם את הבטוחות עליהן הוסכם בחוזה המכר, מה שהוביל לכך שהתובעים לא קיבלו כל תמורה ממכירת נכסים אלה לאחר מכן. בית המשפט העריך את שווי הביטחונות הללו ב-65 אלף דולר. כתוצאה מכך, נגרמו לתובעים נזקים בסך של 909,940 ₪, אותם חויבה הנתבעת 1 להחזיר, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועדי התשלום בהתאמה. באשר לנתבע 2, בית המשפט התרשל בייצוגו המשפטי את התובעים והורה לו לפצות אותם בגין הנזקים שנגרמו להם, בסך 663,750 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. כמו כן הוטלו על הנתבעים, ביחד ולחוד, אחריות להוצאות המשפט ולהוצאות המשפט של התובעים. פסק הדין הזכיר גם את דחיית הודעת צד ג' והדגיש כי על האוצר להעביר לתובעים את הסכום שהופקד על ידי הנתבעים בקופת בית המשפט, תוך ניכוי הסכומים שנפסקו.