ב"ל 9605-11-19

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק: **רקע עובדתי וטענות ראשוניות:** התובעת, ילידת 1960, עבדה כ-28 שנים (1990-2018) בתפקידי שירות וסידור סחורה בחברת "אוסם השקעות בע"מ". במהלך עבודתה, התובעת ביצעה עבודה פיזית אינטנסיבית שכללה הרמת קרטונים בגבהים משתנים, נשיאתם, סידורם על מדפים בגבהים שונים (כולל שימוש בסולם), דחיפת עגלות, וירידה במדרגות עם סחורה. עבודה זו נמשכה 7-8 שעות ביום, 5-6 ימים בשבוע. התובעת טענה כי כתוצאה מתנאי עבודה אלו, נגרמו לה ליקויים בגב התחתון ובתחום הגניקולוגי-אורולוגי, על דרך המיקרוטראומה. **התמודדות עם תביעת ליקויי הגב התחתון (מיקרוטראומה):** 1. **הכרה ראשונית בתשתית עובדתית:** בית הדין הכיר בכך שהתובעת הרימה תשתית עובדתית מספקת לפגיעה על דרך המיקרוטראומה בגב התחתון. החלטה זו מהווה את הבסיס להמשך הדיון. 2. **חוות דעת מומחה אורתופד (ד"ר רון בשוראי):** * **קביעות:** המומחה קבע שהתובעת סובלת ממחלת עמוד שדרה מותני ניוונית-שחיקתית, הקשורה לגיל ולחבלה שאירעה בשנת 2014. הוא פסק כי קיים קשר סיבתי בסבירות העולה על 50% בין העבודה לליקוי, על דרך ההחמרה. מנגנון הפגיעה, לשיטתו, נבע מ"פגיעות זעירות" (מיקרוטראומה) עקב ביצוע תנועות כיפוף ויישור של הגב עם משקל, שעות מדי יום. * **תרומת העבודה:** תרומת תנאי העבודה לליקוי נקבעה כמשמעותית (מעל 20%) עקב משך החשיפה הממושך (28 שנים). * **הכרה מצד המוסד לביטוח לאומי:** המוסד לביטוח לאומי קיבל את מסקנות המומחה האורתופד והכיר בהחמרת הליקוי בעמוד השדרה המותני כפגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה. בעקבות זאת, ניתן פסק דין חלקי. **התמודדות עם תביעת הליקוי הגניקולוגי-אורולוגי (ציסטוצלה):** זהו החלק המורכב והרב-שלבי של פסק הדין, שהצריך התייעצות עם מספר מומחים. 1. **חוות דעת מומחה ראשון (פרופ' אייל שיינר - נשים):** * **קביעות:** המומחה קבע שהתובעת סובלת מציסטוצלה (צניחת שלפוחית השתן). עם זאת, הוא קבע כי **אין קשר סיבתי בסבירות העולה על 50%** בין תנאי העבודה לליקוי. * **גורמי סיכון:** המומחה פירט את גורמי הסיכון המוכרים לציסטוצלה, הכוללים: וולדנות (במיוחד לידה נרתיקית), נזק לעצב הפונדנלי, רקמת חיבור ושרירים בזמן לידה, עלייה בגיל, השמנת יתר, ניתוח אגני קודם, עלייה בלחץ התוך-בטני (עקב שיעול כרוני, עצירות), הפרעות רקמת חיבור וגנטיקה. * **עבודת כפיים כמנגנון אפשרי:** המומחה ציין שעבודה פיזית והרמת משאות **אינם** גורמי סיכון ברורים, והמידע לגבי הקשר שנוי במחלוקת. הוא סבר כי לאור גורמי הסיכון הקיימים אצל התובעת (לידה וגינלית, גיל, השמנת יתר), כל קשר אפשרי לעבודה הוא "קלוש וללא ספק קטן לעומת גורמי הסיכון האחרים". * **אמץ את עמדתו:** בית הדין העדיף את חוות דעתו של המומחה הראשון, בטענה שהיא מפורטת, מנומקת, ומבוססת על הספרות הרפואית. 2. **חוות דעת מומחה שני (ד"ר אהרון מנס - אורולוגיה):** * **הצורך במומחה נוסף:** נוכח המחלוקת והידע הרפואי המפולג לגבי הקשר בין הרמת משאות לציסטוצלה, מונה מומחה נוסף. * **קביעות ראשוניות:** המומחה קבע שהתלונות נובעות בעיקר מרפיון וצניחת הנרתיק ושלפוחית השתן, תהליך פיזיולוגי הקשור לגיל המעבר, שינויים הורמונליים, משקל עודף וסטטוס פיזיולוגי. הוא סיכם כי **אין קשר סיבתי** בין תנאי העבודה לליקוי. * **שינוי עמדה (לאחר שאלות הבהרה):** בתשובותיו לשאלות הבהרה, שינה המומחה את דעתו והעריך כי "יש להניח שקיימת השפעה או החמרה בליקויים..." ובהמשך קבע כי לתנאי העבודה "תרומה משמעותית להחמרת מצבה הרפואי של התובעת." * **בעיות בחוות הדעת:** בית הדין דחה את חוות דעתו של המומחה השני בשל מספר סיבות: * **חוסר נימוק לשינוי עמדה:** לא ניתן נימוק משכנע לשינוי העמדה בין חוות הדעת הראשונית לתשובות ההבהרה. * **ביטויים לא חד משמעיים:** שימוש בביטויים כמו "יש להניח" אינו מבסס את רמת הוודאות הנדרשת (מעל 50%). * **חוסר התייחסות מלאה למיקרוטראומה:** המומחה לא בחן כראוי את האפשרות של גרימת הליקוי על דרך המיקרוטראומה, ולא ביסס את הקשר הסיבתי או את משקל ההשפעה ביחס לגורמים אחרים. * **הערה משפטית:** הלכה היא ששינוי עמדה של מומחה ללא נימוק מספק, ושימוש בביטויים עמומים, פוגמים במשקל חוות הדעת. 3. **פסק הדין הראשון (18.9.22) והערעור:** בית הדין דחה את התביעה לליקוי הגניקולוגי-אורולוגי, תוך העדפת חוות דעת המומחה הראשון. על פסק דין זה הוגש ערעור. 4. **החלטת בית הדין הארצי והצורך במומחית שלישית:** בעקבות הערעור, הוסכם על החזרת התיק לבית הדין האזורי למינוי מומחית נוספת בתחום הילוד וגניקולוגיה, עם עדיפות למתמחה באורולוגיה. חוות דעת האורולוג (המומחה השני) לא תהווה חלק מחומר הראיות. 5. **חוות דעת מומחית שלישית (ד"ר טלי זילברשטיין - יילוד וגניקולוגיה):** * **קביעות:** המומחית קבעה שהתובעת סובלת מציסטוצלה בינונית עד קשה, דחיפות ותכיפות במתן שתן. היא אישרה שגורמי סיכון רלוונטיים לתובעת הם: לידה נרתיקית, גיל (53), גיל המעבר (מנפאוזה) ללא טיפול הורמונלי. * **גורמי סיכון:** המומחית פירטה את גורמי הסיכון, כולל: וולדנות (כ-75% מהצניחות מיוחסות להריון ולידה), גיל, מנפאוזה, השמנה, ניתוחים אגניים, לחץ תוך-בטני מוגבר, מחלות קולגן, **ותעסוקה הכרוכה בהרמת משאות כבדים**. * **השפעת העבודה:** המומחית קבעה כי יש נתונים לא אחידים לגבי הקשר בין הרמת משאות לציסטוצלה, אך מחקרים מראים שיעור גבוה יותר של צניחות בקרב עובדות תעשייה (כנראה עקב לחץ תוך-בטני). לכן, **ייתכן שיש השפעה של עבודה פיזית במידה מסוימת**. * **הערכת השפעת העבודה:** עם זאת, המומחית קבעה שלתובעת גורמי סיכון משמעותיים (וולדנות, גיל, מנפאוזה). השפעת תנאי העבודה על הליקוי הוגדרה כ"השפעה קטנה ולא משמעותית". היא הוסיפה כי ייתכן שהעבודה הפיזית **החמירה במידה מסוימת** את הליקוי, אך **אין קשר** בין תנאי העבודה לבריחת שתן. * **עיקר הנזק:** המומחית ייחסה את הליקוי בעיקר לגורמים מיילדותיים (וולדנות), כפי שבא לידי ביטוי בגיל המעבר. * **תשובות לשאלות הבהרה:** המומחית הבהירה כי לא ניתן לייחס לתנאי העבודה השפעה משמעותית העולה על 20% ביחס לגורמים האחרים (וולדנות, גיל, מנפאוזה). **החלטה סופית של בית הדין:** 1. **דחיית התביעה לליקוי הגניקולוגי-אורולוגי:** בית הדין, תוך שהוא מאמץ את חוות דעת המומחית השלישית (ד"ר זילברשטיין), קובע כי דין התביעה בנוגע לליקוי בתחום הגניקולוגי-אורולוגי להידחות. * **נימוקים מרכזיים:** * **השפעה מינורית של העבודה:** המומחית קבעה כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי היא "קטנה ולא משמעותית", ולא עומדת בסף של 20% הנדרש במקרים של מיקרוטראומה (כפי שנקבע בפסיקה). * **גורמים אחרים דומיננטיים:** גורמי הסיכון העיקריים לליקוי הם וולדנות, גיל ומנפאוזה, והם הגורמים המרכזיים לפתופיזיולוגיה של צניחת איברי האגן. * **העדפת חוות דעת ברורה ומנומקת:** בית הדין בחר לאמץ את חוות דעתה של המומחית השלישית, שהוגדרה כמקיפה, מנומקת, קוהרנטית וחד-משמעית, על פני חוות דעת המומחה השני, שהייתה נגועה בחוסר בהירות ושינוי עמדה ללא נימוק. 2. **עקרונות משפטיים שהובאו בחשבון:** * **נטל ההוכחה במיקרוטראומה:** במקרה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה, נדרשים שלושה תנאים להכרה: קשר סיבתי, פגיעה במנגנון המיקרוטראומה, והשפעה משמעותית (מעל 20%) של תנאי העבודה ביחס לגורמים אחרים. * **העדפת חוות דעת לטובת המבוטח:** הלכה היא כי בהינתן מספר חוות דעת שוות משקל, יש להעדיף את זו המיטיבה עם המבוטח. עם זאת, במקרה זה, חוות הדעת המיטיבה (השנייה) נפסלה בשל בעיות מתודולוגיות. * **קביעת קשר סיבתי כקביעה שיפוטית:** קביעת קשר סיבתי בין פגימה לתנאי העבודה היא קביעה שיפוטית, המבוססת על חומר הראיות, ובפרט חוות דעת מומחים. 3. **תוצאה סופית:** * התביעה בנוגע לליקויי הגב התחתון הוכרה בפסק דין חלקי. * התביעה בנוגע לליקוי הגניקולוגי-אורולוגי נדחתה. * לא נפסקו הוצאות. **חידושים והיבטים משפטיים מעניינים:** * **רב-שלביות הליך בחינת הליקויים:** פסק הדין מדגים את המורכבות וההתמשכות של תביעות ביטוח לאומי, במיוחד כאשר מעורבים גורמים רפואיים מורכבים ומומחים שונים. הצורך במינוי שלושה מומחים שונים (שני רופאים ורופאה) בתחום הגניקולוגי-אורולוגי מדגיש את הדילמות הרפואיות והמשפטיות. * **חשיבות מתודולוגיית המומחה:** הדחייה של חוות דעת המומחה השני מדגישה את חשיבות הבהירות, הנימוק, החד-משמעיות והעקביות של חוות הדעת. שינוי עמדה ללא הסבר, ושימוש בשפה עמומה, פוגמים באופן מהותי במשקל הראייתי של חוות הדעת. * **הבחנה בין "קשר סיבתי" ל"החמרה משמעותית":** אף על פי שהמומחית השלישית הכירה בקיום קשר סיבתי אפשרי בין עבודה פיזית להחמרת הציסטוצלה, היא קבעה שההשפעה אינה משמעותית מספיק (מעל 20%) כדי להצדיק הכרה כפגיעה בעבודה. זהו מבחן קריטי בהלכת המיקרוטראומה. * **הבניית שיקול דעת בית הדין:** בית הדין אינו כבול באופן אוטומטי לחוות דעת מומחה, אלא שוקל אותה אל מול יתר הראיות וההלכות המשפטיות. במקרה זה, אף על פי שהמומחה השני הציג עמדה מיטיבה לכאורה, בית הדין דחה אותה מנימוקים מתודולוגיים, תוך שהוא מעדיף את חוות דעת המומחית השלישית, שהייתה עקבית ומנומקת. * **התייחסות לגורמי סיכון מרובים:** פסק הדין מדגיש את האתגר בקביעת תרומתם של גורמי סיכון תעסוקתיים כאשר קיימים גורמי סיכון אחרים (ביולוגיים, גיל, היסטוריה מיילדותית) אשר להם משקל רב יותר. לסיכום, פסק הדין מעניק הכרה לנזקי הגב התחתון על דרך המיקרוטראומה, אך דוחה את התביעה בנוגע לליקוי הגניקולוגי-אורולוגי, תוך יישום מחמיר של דרישות הנטל והוכחה לגבי משמעותיות ההשפעה של תנאי העבודה בהיעדר גורמים תעסוקתיים דומיננטיים.