ת"א 33460-05-23

תקציר

המתווך תבע את הנתבע בגין אי השלמת מכירת דירת הנתבע, שלגביה טען התובע כי מצא קונה. התובעת ביקשה לקבל מהנתבעת דמי תיווך וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, על בסיס הסכמים בעל פה שנערכו לכאורה בין הצדדים. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי יש לדחות את התביעה על הסף, דבר שבית המשפט הסכים לו בסופו של דבר, כמעט במלואו. השופטת קבעה כי על פי חוק מתווכי מקרקעין, היעדר הסכם תיווך כתוב בין התובע לנתבע משמעותו שלתובע אין זכות לתבוע דמי תיווך. החוק, שנועד להגן על הצרכנים, דרש הסכם כזה, ופסיקה קודמת הראתה כי תביעות אזרחיות כלליות אינן יכולות לגבור על דרישה זו. יתר על כן, מאחר שעסקת המכר לא הושלמה, לא הייתה תביעה תקפה לדמי תיווך. השופטת גם דחתה את הטענה כי הנתבע צריך לשלם את דמי התיווך שהקונה היה אמור לשלם לתובע, שכן לא הייתה הפרה מצד הקונה ושוב, לא היה הסכם בכתב. עם זאת, השופטת לא דחתה את התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש, והורתה לצדדים לנסות להגיע לפשרה בהידברות או בגישור לפני שהתיק התקדם לשלב ההוכחות. הנתבע חויב לשלם הוצאות בסך 3,500 ₪ בתוך 30 יום.