ע"מ 177/99

תקציר

ענייננו בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בעניין תשלום מזונות ומזונות ילדים בעקבות סכסוך נישואין בין המערערת לבין המשיב מס' 1 (המשיב). המערער והמשיב נישאו בשנת 1995, והמשיב מס' 2 הוא בנם יליד שנת 1997. בני הזוג חיו בנפרד מחודש ספטמבר 1998, והמשיבה הגישה תביעה למזונות ומזונות ילדים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על המערערת לשלם מזונות למשיב ומזונות עבור בנם. המערערת ערערה על החלטה זו, ובעיקר התנגדה לפסיקת מזונות למשיבה בשל התנהגותה ומרדנותה הנטענת. כן חלק על חישובי הכנסתו של המשיב שיש לנכות מהמזונות וכושר השתכרותו שלו. בנוסף, ערער המערער על החלטת בית המשפט לחייב אותו בתשלום דמי טיפול בילדים ובסכומים שנקבעו לצורכי המשיבים. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את חומר הראיות ושקלה את הטענות, לא מצאה עילה להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא. בית המשפט אישר את ההחלטה, והסכים כי המשיב לא עזב את הדירה ולא נהג במרדנות, ובכך נפלה טענת ההמרדה של המערער. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי קביעתו של בית משפט קמא בדבר ניכויי ההכנסות וסכומי המזונות הייתה סבירה והתבססה על ראיות מספיקות. היא הבהירה כי אין להתחשב בהפרשות להטבות סוציאליות, קרנות והלוואות בעת חישוב השתכרות המערערת לצורכי מזונות. אשר למזונות המשיבים, לא מצא בית המשפט הצדקה להפחית את הסכומים או לשנות את מועד תחילת התשלומים. משכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה לשלם למשיבים הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך 3,000 ₪, בתוספת מע"מ וחיובים נוספים כמתחייב בחוק.