ע"א 328/73

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בעניין יכולת האכיפה של הסכם הלוואה והביטחונות הנלווים אליו. בית המשפט העליון קבע כי השימוש בדולרים בהסכם ההלוואה היה לצרכי חישוב בלבד ואינו מהווה עסקה בלתי חוקית. יתר על כן, בית המשפט קבע כי תביעת התובע לפירעון תקפה, שכן ניתן להסתמך על מעשים בלתי חוקיים. עם זאת, בית המשפט שקל גם את האינטרס הציבורי בדחיית תביעות בלתי חוקיות, וקבע כי אי חוקיותו של הסכם הבטוחות אינה חלה על חוזה חדש אם אי החוקיות הייתה בעבר ושני הצדדים נתנו תמורה חדשה. השעבוד הבלתי חוקי של יהלומים נמצא קשור בעקיפין לעסקה העיקרית ולא הצדיק את דחיית התביעה. ככלל, בית המשפט תמך בזכותו של התובע לתבוע פירעון, מה גם שהעסקה העיקרית הייתה לגיטימית. באשר לריבית, קיבל בית המשפט את בקשת הערעור שכנגד להעלות את הריבית על ההלוואה מ-11% ל-13%, בהתאם לריביות הנהוגות בשוק. המערערים חויבו ביחד לפצות את המשיב בגין ההלוואה, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק דין זה ניתן ב-27 במרץ 1974.