ת"א 40001-08-20

תקציר

פסק הדין דן בתביעת לשון הרע שהגישה מועצה מקומית נגד נתבע. השופט פוסק לטובת התובע, וקובע כי מספר פרסומים של הנתבע בפייסבוק מהווים לשון הרע. הפרסומים, שכללו עלבונות וטענות לשחיתות, כוונו כלפי ראש המועצה ועובדיה. השופט מורה לנתבע לשלם למועצה פיצויים בסך 45,000 ₪, וכן 4,500 ₪ הוצאות ו-12,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. השופט בוחן תחילה את אופי הפרסומים ומוצא כי אין מדובר בביקורת לגיטימית אלא בעלבונות נטולי הקשר. הם נמצאו כפוגעים בשמה הטוב של המועצה ועובדיה ועלולים לפגוע בתפקידיהם הציבוריים. טענותיה של הנתבעת אינן נתמכות בראיות כלשהן, וטיעוניה להצדיקן נדחים. כמו כן, השופט דן במעמדה המשפטי של המועצה כתאגיד ציבורי המגיש תביעת לשון הרע ומגיע למסקנה כי תביעות אלו מותרות. השופט בוחן גם את טענות הנאשם להגנות מכוח הוראות הגנת האמת והבעת דעה, אך מוצא כי אף אחת מהן אינה חלה במקרה זה. בקביעת גובה הפיצוי מביאה השופטת בחשבון גורמים שונים, לרבות אופי הפרסומים, היעדר התנצלות ונסיבותיו הכלכליות של הנתבע. השופט פוסק למועצה פיצויים בסך 45,000 ₪, ובכך מקבל חלקית את התביעה. בנוסף, הנתבע חויב בהוצאות המועצה ובשכר טרחת עורך דין, מה שמביא את הסכום הכולל ל-61,500 ₪. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים.