ע"א 756/87

תקציר

פסק הדין בחוק הירושה מתייחס לפרשנות צוואה ולחלוקת עזבונו של המנוח. המשיב פנה לבית המשפט לקבלת הוראות בדבר חלוקת הנכסים, מה שהוביל למחלוקת על הפרשנות הנכונה של הצוואה. בית המשפט המחוזי פירש את הצוואה לפי סעיף 54 לחוק הירושה, והעניק לכל מערער 30,000 דולר ואת היתרה לקרן זיכרון. על החלטה זו הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה לחופשה לערעור כאמצעי זהירות. בית המשפט העליון נתן רשות ערעור, בהתחשב בחשיבות הבירור המשפטי ובצורך בערכאה נוספת במקרים בעלי משמעות משפטית, למרות הרשימה הסגורה של החלטות הניתנות לערעור בסעיף 152 לחוק הירושה. בית המשפט דחה את הטענה כי לא היה מקום לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לטעון את פרשנות הצוואה, ובכך אישר את תפקידו בייצוג אינטרס ציבורי במקרים כאלה. הנושא המרכזי היה פרשנות הוראות הצוואה בנוגע לחלוקת העיזבון. בית המשפט פירש את הצוואה בהתאם לכוונת המצווה, תוך שהוא נזהר מראיות חיצוניות הסותרות את לשונה המפורשת של הצוואה. היא מצאה כי הוראות הצוואה בדבר מכירת רכוש וחלוקת התמורה אינן מיותרות ויש לפרשן אחרת. בעוד שההוראה למכור רכוש חלה על נכסים וניירות ערך מוחשיים, חלוקת "כסף במזומן ובבנקים" צריכה להיות כפופה להוראה המחייבת חלוקה שווה בין המערערים. הערעור התקבל באופן חלקי, תוך פירוט הנכסים הנכללים תחת כל הפרשה. השופט שמגר, יחד עם השופטים גולדברג ומלץ, הסכימו עם פסק הדין.