עת"מ 26706-02-13

תקציר

העותרת ביקשה לבטל את ההפקה ולהכריז על תכניות בטלות ביחס לחלקת קרקע המיועדת לתחבורה ציבורית ולהפקעה. לטענתם, הם הבעלים של החלקה כולה ולא רק של הנכס הבנוי עליה, ולכן זכותם להעלות טענות בדבר ייעוד החלקה בכללותה. עם זאת, השופט מצא כי טענת העותרים בדבר בעלותם על החלקה כולה נעדרת כל אסמכתא או בסיס מינימלי וכי עומדת להם זכות החכירה של הנכס בשטח של כ-40 מ"ר בלבד. מכאן, שאין לעותרים מעמד להעלות טענות לגבי החלקה כולה, וטענה זו פגעה בשלמותם. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם המשיבים כי יש לדחות את העתירה בשל השיהוי הכבד הנגרם לה. התוכניות, לרבות הפקעת הקרקע, אושרו לפני כשלושים שנה ופורסמו ברשומות. השופט הדגיש כי לסוגיית המועדים חשיבות רבה בכל הנוגע לעתירות מנהליות וכי העותרים לא סיפקו הסבר משכנע לאיחור בהגשת העתירה. עוד ציינה השופטת כי טענת העותרים כי לא היו מודעים להליך ההפקעה סותרת את המסמכים עליהם חתמו. באשר לטענות הנוגעות להליך ההפקעה, קבעה השופטת כי הן אינן מהותיות וכי החלקה נכללה כראוי בתכניות. עוד קבע השופט כי המשיבים לא נדרשו ליידע את העותרים על הליך ההפקעה או לקיים דיון, שכן התוכניות אושרו ופורסמו על פי החוק. זאת ועוד, לוועדה המקומית הייתה סמכות להפקיע את הקרקע ללא אישור הוועדה המחוזית, והעותרים לא הציגו כל ראיה לשיקול דעת לקוי. באשר לטענה כי היה על ההפקעה להתבצע בתוך זמן סביר, קבעה השופטת כי ביטול הפקעה בשל איחור במימוש הוא אמצעי חריג וכי העותרים לא הוכיחו נסיבות חדשות שיכולות להצדיק את הביטול. השופט הגיע למסקנה כי הליך ההפקעה היה חוקי וכי טענות העותרים חסרות שחר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.