עת"מ 46342-05-15

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו ודוחה בחלקו את בקשת העותר. עניינה של העתירה בהחלטה של ועדת ערר לאשר היתר בנייה שביקשו יזמים, שנדחתה על ידי ועדה מקומית. שתי הוועדות לא נכנסו לחישוב זכויות הבנייה בהחלטותיהן. אין חולק כי חישוב זכויות הבנייה לא נדון בוועדת הערר, והמדינה, המייצגת את הוועדה, מודה כי יש להחזיר לה לשם כך את ההחלטה. גם עמדת המדינה, כפי שהובעה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, באשר לאופן חישוב זכויות הבנייה לא יושמה. בית המשפט מסכים עם טענת המדינה כי יש להחזיר את ההחלטה לוועדת הערר כדי שתבחן את התחשיבים ותקבע אם נפלה טעות בהחלטתה, מה גם שלא מדובר בהחלטה סופית. הדבר מוצדק גם משום שנראה כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה, הנוגעת לגודל המבנה. הוועדה עצמה הודתה כי "נושא קרדינלי" לא נדון לפני שהתקבלה החלטתה. זאת ועוד, העובדה שהיזמים, המשיבים, טוענים כי פרשנות תכנית המתאר צריכה להיות לטובתם, וכי הדבר לא הועלה בפני ועדת הערר, אינה מצדיקה אי החזרת הדיון. על ועדת הערר לשקול את כל הטענות, לרבות טענה זו, ולהכריע בהתאם. בית המשפט מדגיש כי מוסדות התכנון אינם כבולים לכללי הסופיות ותמיד יכולים לבחון מחדש את החלטותיהם. לפיכך, הדיון מוחזר לוועדת הערר כדי שתשקול מחדש את שאלת אופן חישוב זכויות הבנייה, וכן עליה להחליט אם לאמץ את עמדת היועץ המשפטי לממשלה או את פרשנות היזמים. על הוועדה להתחשב גם בטענת המשיבים האחרים כי ועדת הערר קיבלה החלטה עדכנית בדבר חישוב זכויות הבנייה באופן שונה מאשר במקרה הנוכחי. כל צד יישא בהוצאותיו, שכן העתירה התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה.