עת"מ 5945-09-12

תקציר

פסק הדין מקבל את טענותיהם החלופיות של העותרים בדבר תחולת סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה. השופט קובע כי העברת המקרקעין למשיב מס' 1 הייתה עסקה וולונטרית שהיטיבה עם העותרים ואינה שקולה להפקעה. עם זאת, הייעוד הציבורי של הקרקע שונה עם הפקדת תכנית ח-500, ולכן, לדעת השופט, חל סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה. סעיף זה מגביל את כוחה של הרשות למכור או להעביר את הקרקע לצד שלישי, ומחייב את הרשות להציע את הקרקע לאדם שממנו נרכשה או ליורשו. השופט קובע כי לעותרים - שהם ממשיכי דרכם של בעלי הקרקע המקוריים - עומדת זכות סירוב ראשונה לרכוש את הקרקע בהתאם לתנאים האמורים בסעיף. עוד קובע השופט כי טענות העותרים בדבר מחיר הקרקע אינן בגדר עתירה זו וניתן לדון בהן בבית המשפט המוסמך במועד המתאים. באשר לטענות הסף שהעלו המשיבים, דוחה השופטת את טענות השיהוי, התיישנות, אי מיצוי ההליך התכנוני ואי הכללת המשיבים. תחת זאת, השופט מצדד בעותרים בעניינים אלה. השופט מורה למשיבים לכסות את הוצאות המשפט של העותרים, וקובע את הסכום על 25,000 ₪ למשיב מס' 1 ו-10,000 ₪ למשיב מס' 2, כולל מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית על פי דין ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום.