ת"א 17489-12-18

תקציר

בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, בקובעו כי הפטור של הנתבעת מארנונה בגין נכס המשמש כבניין משרדים עדיין תקף לפי סעיף 5(י) לפקודה, שכן הוא לא בוטל. התובעת, רשות מקומית, ניסתה לבטל את הפטור, בטענה כי הוא ניתן בטעות וכי יש לסווג את הנכס כמבנה משרדים ולא כמוסד חינוכי. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעת לא פעלה לפי ההליך המנהלי הנכון וכי הפטור, שניתן במקור בשנת 1988, נותר על כנו. כמו כן, הודגש כי כל ביטול של הפטור צריך להיעשות על ידי משרד הפנים ולא על ידי הרשות המקומית. עם זאת, בית המשפט התייחס בקצרה לסיווג הנכס וקיבל את טענת התובעת כי אין לראות בו מוסד חינוך לפי סעיף 5ג(ה)(3) לפקודה, שכן הוא משמש לניהול מינהלי ולא להוראה או חינוך תלמידים. כל צד יישא בהוצאותיו, והוא רשאי לערער על פסק הדין כקבוע בחוק.