ע"א 2572/04

תקציר

המקרה הוא ערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר לטובת המשיב, אשר קבע כי המערערת הפרה הבטחה להינשא למשיב. המערערת ניהלה מערכת יחסים עם המשיב ואף קבעה מועד לחתונה. עם זאת, במהלך הקשר נפגש המערער גם עם אישה אחרת, לה נישא זמן קצר לאחר שנפרד מהמשיב. הערכאה הנמוכה יותר קבעה כי מעשיו של המערער נעשו בחוסר תום לב וכי הוא החליט באופן חד צדדי לבטל את הנישואין ללא ידיעת המשיב. כתוצאה מכך, פסק השופט לטובת המשיב ופסק לה פיצויים בסך 60,000 ₪ ו-5,000 ₪ בתוספת מע"מ הוצאות משפט. המערער ערער על החלטה זו, אך השופטים, השופט ש' ברלינר, השופט ר' סוקול והשופט י' עמית, דחו אותה. הם הסכימו עם ממצאי הערכאה הנמוכה יותר ואישרו את ההחלטה, מתוך אמונה שהמשיב הוכיח הבטחת נישואין וכי התנהלותו של המערער הייתה בזויה בעינה. השופטים דנו גם באופייה הייחודי של עילת התביעה ובצורך בסטנדרט הוכחה מחמיר במקרים של הבטחת נישואין לכאורה. המשיב היה זכאי לפיצוי בגין נזקים כספיים ולא כספיים שנבעו מהפרת ההבטחה, והסכום שנפסק היה סביר. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב.