רע"א 7204/18

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב השאלה האם לטקסטיל יש זכות לשעבד את ציוד אולם התצוגה המושכר לשוכר שלה. בית המשפט מגיע למסקנה כי טקסטיל אינה בעלת זכות כזו. פסק הדין מתבסס על פרשנותו של סעיף 19 לחוק התרופות, המקנה לאדם שנפגע מהפרת חוזה זכות שעבוד על רכוש שהתקבל כתוצאה מאותו חוזה. השופטים מסכימים עם הפסיקה הקודמת לפיה הציוד המדובר לא התקבל על ידי טקסטיל "כתוצאה מהחוזה", אלא הגיע לרשותם במקרה. מאחר שאין הצדקה מהותית להקניית זכות שעבוד כללית במקרה זה, מחליטים השופטים על טענת טקסטיל. יתר על כן, גם אם בית המשפט היה פוסק לטובת טקסטיל בעניין זכות השעבוד, עדיין החברה הייתה נדרשת על פי דין ועקרונות של תום לב והתנהגות הוגנת להודיע לנאמנים ולשוכר על תביעתם. הימנעותה של טקסטיל מכך מאשרת את פסיקת בית המשפט נגדם. מכיוון שלטקסטיל אין זכות להחזיק בציוד אולם התצוגה, השופטים מכריזים על החזקתם בציוד כבלתי חוקי, ומורים להם לשחרר אותו לקונה. שני הצדדים יישאו בהוצאות המשפטיות שלהם בעניין זה.