ע 1467/07

תקציר

המשיב הואשם במספר עבירות הקשורות לפיגוע התאבדות בו נהרג אדם אחד ונפצעו רבים אחרים. כתב האישום כלל שישה פרטים. לאחר מספר דיונים הסכימו הצדדים לתקן את כתב האישום לארבעה סעיפי אישום: הריגה בכוונה, ניסיון הריגה, ייצור נשק וחברות בהתאחדות בלתי מותרת. במסגרת הסדר השימוע יוגשו הצהרות עדים וכל צד שומר לעצמו את הזכות לטעון על שילובם בראיות הכלליות. המשיב הודה בייצור נשק ובחברות בהתאחדות בלתי מותרת, אך הכחיש כל מעורבות בפיגוע. בית משפט קמא בחן את דברי עדי התביעה, טלאל שרים ונאצר נזאל, וכן את חקירתו של המשיב. בית המשפט מצא סתירות וסתירות בדבריו של טלאל, המטילים ספק במהימנותו ובתפיסה כי המשיב היה מודע לתקיפה. עדויותיו של נאצר וחקירתו של המשיב לא הביאו ראיות מספיקות כדי להפליל את המשיב בפיגוע. בהיעדר ראיות משכנעות, זיכה בית משפט קמא את המשיב משני האישומים הראשונים הקשורים לתקיפה, חרף הודאתו של המשיב כי נכח בישיבות שקדמו לה. התביעה ערערה על פסק הדין וטענה כי בית משפט קמא טעה בפרשנות הסדר הדיון בכל הנוגע לשימוש בדברי עדים. ערכאת הערעור קבעה כי פרשנותו של בית משפט קמא נכונה וכי הסתירות בדברי העדים אינן מקנות להם להיחשב כראיה מהימנה. זאת ועוד, מכלול הראיות לא קבע עובדות חד משמעיות להרשעת המשיב. בית המשפט המליץ לדחות את הערעור הן על גזר הדין והן על גזר הדין, והשופטים הסכימו לכך. המשיב זוכה מהאישומים הקשורים לתקיפה ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי בגין העבירות בהן הודה בעבירות של ייצור נשק והתאחדות בלתי מותרת.