ע"ע 49900-08-15

תקציר

השופטים דחו את הערעור לאחר שעיינו בחומרי התיק ובטיעוניו, ולא מצאו עילה להתערב בקביעה העובדתית של בית המשפט המחוזי. הם הבהירו כי השאלה המרכזית הנוגעת לחוק למניעת הטרדה מינית אינה האם המשיב הוא "מעסיק", אלא האם אירועי ההטרדה המינית הנטענת התרחשו "במסגרת יחסי העבודה". הם פירשו מסגרת זו באופן מרחיב כך שתכלול כל זיקה מהותית למקום העבודה, מתוך הנחה כי ילדיו של המטופל בתרחיש של טיפול סיעודי ביתי הם מפקחים או בעלי סמכות, אלא אם הוכח אחרת. בית המשפט המחוזי שגה אמנם בחלק מנימוקיו, אך השופטים הסכימו עם מסקנתו ולא מצאו ראיות מהימנות להטרדה מינית. הם הדגישו כי הכללים הראייתיים הייחודיים במקרים כאלה אינם גוברים על הצורך בתלונה מגובשת ואמינה. גרסתה של המערערת לאירועים סותרת את עדותה שלה, דבר המקשה על יישוב טענותיה. השופטים לא ראו עילה להתערב בהעדפתו של בית המשפט המחוזי את גרסת המשיב, שהציגה את מערכת היחסים ביניהם כהסכמה. כמו כן, פסקו שלא לפרסם את שמות הצדדים, בהתחשב במעמדו של המשיב כהורה לילדים קטינים ובהיעדר כל הצדקה לפגיעה בפרטיותו. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין יפורסם בעילום שם.