הפ"ב 34145-11-17

תקציר

החלטת בית המשפט שלא להתערב בפסק הבוררות בין דדוש, שהחזיק בלול ובקרקע שעליה עמד, לבין חלקת המושב, שתבעה את הקרקע. הבורר החליט כי הקטע יקבל חלק מהשטח שבמחלוקת, והורה להרוס חלק מהלול באזור זה. הוא גם קבע את תכנונו של הלול וכי דדוש החזיק ביותר קרקעות ממה שהיה צריך על פי תקן הקרקע של המושב. דדוש טען כי הבורר חרג מסמכותו, הפר את זכותם להליך הוגן וכי פסק הבוררות הנציח את הסכסוך. בית המשפט קבע אחרת, תוך שהוא מדגיש את ההתערבות המצומצמת בפסקי בוררות, וכי הבורר שאב את סמכותו מהסכמת הצדדים, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם הבוררות ובכתבי הטענות, ומהתנהלותם במהלך ההליך. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי הבורר, שאינו כבול לדין המהותי, יכול לפסוק על פי שיקול דעתו, וכי טעויות ביישום החוק אינן עילה לביטול הפסק. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא ניתנה לדדוש הזדמנות להציג את טענותיהם, וקבע כי הליכי הבוררות נגעו לאזור שבמחלוקת וכי דדוש יכול היה לצפות מראש את האפשרות לתוצאה המיטיבה עמם באופן חלקי בלבד. לבסוף, קבע בית המשפט כי פסק הבוררות אינו מפר כללי צדק טבעי, וכי זכויותיהם של המבקשים כחברי מושב לא נשללו, וגם אם היו, אין בכך עילה לביטול הפסק. לפיכך, הבקשה לביטול חלקי של פסק הבוררות נדחתה, פסק הבוררות אושר, והמבקשים חויבו בהוצאות הנתבעים.