ע"פ 4649/01

תקציר

בתיק ערעור זה הורשע המערער תחילה על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בביצוע מעשי סדום ומעשה מגונה בשלושה קטינים. על בית המשפט העליון הוטל לבחון את הרשעתו של המערער, שהסתמך על עדויות חוקרי ילדים, שכן הקטינים עצמם לא נחקרו בחקירה נגדית בבית המשפט. המערער טען כי חקירת הקטינים הייתה פגומה ונעדרה את הסיוע הנדרש לפי סעיף 11 לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנה על ילדים). בית המשפט העליון בחן האם עדות הדדית בין קטינים יכולה להיחשב ראיה מסייעת, וציין כי שימוש כזה צריך להיות חריג ונתמך בראיות חזקות השוללות כל קנוניה בין עדים. הועלה חשש לזיהום אפשרי בעדויות הקטינים בשל חקירה לא מקצועית קודמת של שכנתם, ז'קלין בן-דוד, שהובילה לדיונים רבי השפעה בין הקטינים ובני משפחותיהם. מצב זה עורר ספקות באשר לעצמאות דבריהם של הקטינים, שכן ייתכן שהם שכפלו חלקים זה מגרסותיו של זה. בית המשפט העליון מצא כי סוגיית הזיהום לא טופלה כראוי במהלך המשפט, ולכן העדויות אינן מתאימות כראיות בסיוע הדדי. כתוצאה מכך, נוכח חוסר ודאות זה והיעדר אישוש עצמאי של ההאשמות, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי ההרשעה אינה מעוגנת דיה בראיות מוצקות. משכך, התקבל הערעור, והמערער זוכה מחמת הספק.