ת"א 28188-05-16

תקציר

פסק הדין דן במקרה בו התובעים, בני משפחתו של אדם שנפטר, תבעו את המועצה הדתית הנתבעת לאחר שעובד המועצה התרשל בקבר את המנוח בחלקה הלא נכונה והעביר את הגופה למקום אחר ללא ידיעת המשפחה. בית המשפט מצא את הנתבעת אחראית לרשלנות ולהפרת חובה חקוקה, שכן מעשיו של העובד הפרו את תקנות בריאות הציבור ואת כבודו של המנוח. השופט הדגיש את רגישות המקרה ואת חובת הזהירות המוגברת שהוטלה על המועצה הדתית כלפי המנוח ובני משפחתו. השופט בחן את האירועים שקדמו לקבורה ואת התנהלות המועצה לאחריה. התברר כי עובד המועצה, שהודה בטעותו, החליט להעביר את גופת המנוח ללא אישור וללא יידוע המשפחה, דבר שגרם להם לעוגמת נפש. ההכחשה הראשונית של העובד והניסיון להסתיר את האירוע הוסיפו חטא על פשע. עם זאת, השופט לא מצא ראיות להסתרה מוסדית או כוונה לפגוע במשפחה והגיע למסקנה כי מעשיו של העובד אינם מייצגים את התנהלות הנתבעת. כמו כן, התייחסה השופטת לטענות התובעים בדבר ספק באשר למקום קבורתו האמיתי של המנוח, ומצאה אותן כחסרות בסיס ומבוססות על רגשות ולא על המציאות. השופט שקל גם את המשא ומתן לפשרה אפשרית, וקבע כי האח, שניהל את סידורי ההלוויה, מוכן להסתפק בשלוש חלקות קבר השמורות למשפחה. עם זאת, המשא ומתן נכשל בשל דרישות גדולות יותר של המשפחה. בהתייחס לסוגיית הפיצויים, פסק השופט לכל תובע פיצויים לא ממוניים בסך 20,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מהאירוע, סכום המהווה סכום יחסי בהשוואה למקרים דומים. השופט סירב לפסוק פיצויים עונשיים, שכן לא הייתה כוונה לפגוע או אדישות מצד הנתבע. המועצה הדתית חויבה לשלם לתובעים הוצאות ושכר טרחת עורכי דין, בסך 25,900 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים, והתובעים, שדרשו פיצוי של 600 אלף שקל, יקבלו רק חלק קטן מתביעתם בשל ההצלחה החלקית של תביעתם.