ת"א 1727/02

תקציר

פסק דין זה דן בטיבם של הביטחונות שנקבעו בהסכם הלוואה ובדרכי מימושם בעקבות אי פירעון ההלוואה על ידי הלווה. התובע, מר דוד ל. מאסי, איש עסקים זר, לווה כספים מהנתבע, בנק דיסקונט, לרכישת מניות של חברה פרטית. המניות נרשמו על שם חברת נאמנות כנאמן של התובע וכאפוטרופוס של הבנק. הסכמי ההלוואה כללו שעבוד המניות כבטוחה לפירעון ההלוואות. משהתובע לא עמד בפירעון ההלוואות, מכר הבנק את המניות לצד שלישי, בינו אחזקות, תמורת יתרת החוב. התובע טען כי הבנק מימש את המשכון בניגוד לחוק המשכון ובחוסר תום לב, ודרש פיצוי על הנזקים שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מכך. התובע טען כי המניות נמכרו במחיר נמוך משמעותית מערכן הריאלי. הנתבעת השנייה הייתה חברת הנאמנות שהחזיקה במניות בנאמנות. בית המשפט קבע כי מימוש המשכון על ידי הבנק היה חוקי. טיבו של נייר הערך נמצא כעסקת משכון "קלאסית", ולכן הצדדים לא היו רשאים להתנות על דרכי מימוש החורגות מחוק המשכון. בית המשפט פירש את הסכמי ההלוואה ומצא כי הצדדים לא היו חופשיים להתנות על דרכי המימוש בעת מתן ההלוואה הנוספת, ולכן ההתניה בדבר דרכי המימוש אינה תקפה. נמצא כי המניות אינן מהוות "משכון מופקד", ולכן הבנק אינו יכול לממש אותן ללא צו בית משפט, למעט במקרה בו מדובר בזכות. למרות שהמניות נרשמו על שם חברת הנאמנות, לתובע הייתה זכות חובה בלבד כלפיה, ולכן המניות נחשבו למשכון שהוא זכות. נמצא כי הבנק מימש את המשכון כדין בהתאם להוראות הרלוונטיות בחוק המשכון. כמו כן, בית המשפט מצא כי התנהלות הבנק לא היוותה חוסר תום לב. התובעת לא הצליחה להוכיח כי המניות נמכרו במחיר הנמוך משמעותית מערכן הריאלי. חוות דעת המומחה שהגישה התובעת לא הייתה משכנעת, ואילו חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, שלא נחקרה בחקירה נגדית, תמכה בעמדת הבנק. לפיכך נדחתה תביעת הנזיקין של התובע. התובע חויב לשלם לנתבעים הוצאות לרבות שכר טרחת עורך דין.