ה"פ 1054/00

תקציר

המבקשת עתרה לבית המשפט בבקשה להורות לרשויות מס הכנסה למסור מידע על הכנסותיה וניכויי המס שלה בשנים 1994-1998. רשויות המס סירבו בנימוק שהמידע לא נמסר ישירות על ידי המבקש וכי הן אינן מחויבות למסור אותו. המבקשת נזקקה למידע כדי לבקש החזרי מס, אך לא זכרה את כל מעסיקיה באותה תקופה. בית המשפט בחן את הדינים הרלוונטיים ומצא כי תכלית החיסיון בפקודת מס הכנסה היא כפולה: להגן על המידע של הנישום ולהיטיב עם רשויות המס בכך שהן מאפשרות להן להצליב אותו. מאחר שפרטיה של המבקשת לא נמסרו על ידי צד שלישי אלא על ידי מעסיקיה, אותם היא הסמיכה לכך, קבע בית המשפט כי על רשויות המס למסור לה את המידע המבוקש. פרשנות זו עלתה בקנה אחד גם עם חוק חופש המידע וחוק הגנת הפרטיות. כמו כן, בית המשפט הדגיש כי על רשויות המס להתאים את גישתן לנסיבותיו של כל נישום ולא להניח שכולם מעלימי מס. לפיכך, העתירה התקבלה, והרשויות חויבו לחלוק את המידע ולכסות את הוצאותיו המשפטיות של המבקש.