ע"א 552/02

תקציר

במקרה של איתן חנני מול פקיד השומה בחיפה, חנני נדרש להגיש הצהרות הון לצורכי מס. סתירות בין הצהרות אלה הביאו את פקיד השומה למסקנה כי לחנני היו הכנסות לא מדווחות לשנות המס 1983-1991, והוציא שומות המשלבות חלקים מהפרש בלתי מוסבר זה לשנים הפתוחות 1989-1991, מאוחר יותר כולל 1992. חנני ערער ללא הצלחה לבית המשפט המחוזי, שאישר את השומות בתיקון קל, בנימוק של אפשרות שמסמכים, לו היו נשמרים, היו מבהירים אי התאמות מסוימות. מאוחר יותר התערב בית המשפט העליון, וציין כי השומות התבססו על נימוקים מוגבלים והחזיר את התיק לדיון מחדש. לאחר בדיקה, פקיד השומה שמר על הפרש הון משמעותי וחילק אותו מחדש בין שנות מס פתוחות, וכתוצאה מכך נוצרו שומות חדשות שחנני ערער עליהן שוב. בית המשפט המחוזי בחן את ייחוס ההפרש בכללותו, וקבע כי יש להחיל חלוקה מסוימת על שנים סגורות בהתאם לנסיבות, אך למקסם את ההקצאה לשנים פתוחות. חנני הגיש ערעור נוסף, תוך שהוא שומר על התנגדותו להכללת השומה משנת 1992 וטוען נגד שימוש בהעלאות הון בלתי מוסברות, רשלנות לכאורה בחשבונאות והכחשת ממצאים עובדתיים, כגון השפעות אינפלציה והסברים אישיים שלא התקבלו. פקיד השומה הגיש ערעור נגדי, ודחף לייחס יותר לשנים פתוחות. פסק הדין הסופי הכיר בעקרון חבות המס המסכם תוך ייחוס הפרש מסוים לשנים סגורות להון העצמי בתנאי התיק – ובראשו חלוקת ההפרשים המקורית על ידי פקיד השומה ועיכוב הזמן שחלף – ואיזן את יתרת ההפרשים על פני שנים פתוחות באופן שווה, תוך הבטחת מיסוי הוגן. פסק הדין העדיף את חנני בערעור להקצות 60% לשנים סגורות ו-40% לשנים פתוחות, ובכך הקל על חבותו הכוללת.