עב"ל 11714-12-16

תקציר

במקרה דנן הוגש ערעור בפני הביטוח הלאומי על דחיית תביעה של מערער המבקש להכיר במחלת רגלו כפגיעה בעבודה על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה. המערער, שהועסק ברשת מכשירי כתיבה למעלה משבע שנים, טען כי עמידה ממושכת במהלך עבודתו גרמה לו לכאבים בכפות רגליו, בקרסוליו ובשוקיו. בית המשפט המחוזי דחה בעבר את תביעתו, בקובעו כי עמידה ממושכת אינה עונה על הקריטריונים של מיקרוטראומה, המחייבת פעולות חוזרות ונשנות המובילות לפגיעה. בערעור טען המערער כי הערכאה הנמוכה יותר לא מינתה מומחה שיעריך את הקשר בין מצבו לבין תנאי עבודתו, תוך שימת דגש על תנועות הכרוכות בעבודתו מעבר לעמידה סטטית. עם זאת, המוסד לביטוח לאומי טען כי מיקרוטראומה דורשת תנועות חוזרות ונשנות, וההתמקדות בעמידה סטטית אינה עונה על קריטריון זה. לאחר עיון בטענות, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי והגיע למסקנה כי למרות שעמידה ממושכת עלולה לגרום נזק, היא אינה עומדת בדרישות המיקרוטראומה. בית המשפט שב והדגיש כי פגיעות בעבודה הכלולות בחוק הביטוח הלאומי חייבות להיות כרוכות בסיכונים מוגדרים או במחלות ספציפיות, וכי מיקרוטראומה מחייבת פגיעות קטנות החוזרות על עצמן. הערעור נדחה, תוך שבית המשפט הכיר במצבו של המערער אך קבע כי התערבות המחוקק נחוצה לכל הרחבה של ההגדרות המשפטיות הקיימות. לפיכך, לא נפסקו הוצאות בדחיית הערעור.