דנ"פ 4342/97

תקציר

הכרעת הדין המדוברת נוגעת לפסיקה חצויה בנוגע להרשעתו של סולימאן אל-עביד באשמת רצח ואונס, כאשר שופט אחד זיכה אותו מחמת הספק הסביר. בערעור לבית המשפט העליון אישרו השופטים לוין וקדמי את ההרשעה בשני האישומים, ואילו השופט גולדברג פסק לטובת זיכויו של אל-עביד מחמת הספק. הדבר יצר דילמה משפטית, שכן שני שופטים הרשיעו את אל-עביד ואילו השלישי זיכה אותו. פסק הדין של הרוב הרשיע את אל-עביד באונס, אך טעות פקידותית הובילה לאי הבנה של דעת הרוב באשמת הרצח. לאחר שבקשתו לתקן את הטעות נדחתה, נידון אל-עביד ל-12 שנות מאסר. הן ההגנה והן התביעה הסכימו כי אין להפריד בין סעיפי הרצח והאונס, מה שהוביל לבקשה לדיון נוסף לבירור גזר הדין. העתירה מבקשת לקבוע האם אל-עביד אשם בשני האישומים או שיש לזכות אותו משניהם, מבלי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט מחליט להעניק דיון נרחב נוסף, המאפשר לשופטים לבחון מחדש את פסק הדין כולו ולשקול מחדש את אשמתו או חפותו של אל-עביד בשני העבירות. הדיון יתבסס על סיכומים בכתב וטיעונים בעל פה של שני הצדדים.