בע"מ 5357/06

תקציר

בקשת רשות הערעור נדחתה, כאשר בית המשפט אישר החלטות קודמות ששללו מהמבקש דמי שימוש נאותים לשימוש בלעדי בדירת המגורים של בני הזוג לאחר פרידתם. בית המשפט לענייני משפחה חילק תחילה את התקופה לשלושה חלקים, וקבע כי המבקשת לא הייתה זכאית לשכר טרחה בכל תקופה בשל סיבות שונות: צו מניעה משפטי במהלך הראשונה, עזיבה מרצון ומגורים עם בן זוג אחר במהלך השנייה, וויתור לכאורה על שכר טרחה בהליכי גירושין במהלך התקופה השלישית. המבקשת ערערה על ממצאים אלה, וטענה למרמה בקבלת צו ההרחקה, רצון להשתמש בדירה בתקופה השנייה וסירוב לוותר על שכר טרחה לאחר הגירושין. עם זאת, המשיב טען כי הצו מוצדק וכי המבקש אכן התגורר עם שותף אחר. בית המשפט, אף שהכיר בקשיים בהליכי הפרידה ובפוטנציאל לתביעות חסרות תום לב, לא מצא בסיס ראייתי לביטול קביעות עובדתיות קודמות. היא הדגישה כי דמי שימוש ראויים מוצדקים בדרך כלל לאחר הגירושין, אלא אם כן ויתרו עליהם במפורש – כאן מדובר בהסכם מכר, הנתפס כוויתור למרות טענת המבקש לאי הסכמה להסכם. בית המשפט דחה התערבות שיפוטית נוספת, בקובעו כי כל פטור משכר טרחה חייב לנבוע מוויתור חד משמעי, כפי שנפסק במקרה זה בשל ההליכים סביב הסכם המכר. לפיכך, הבקשה נדחתה מבלי להטיל הוצאות.