בע"מ 7150/20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם הקשור לסכסוך רכושי. המבקשים, בני זוג נשואים, ביקשו לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר צידד במשיב, אמה של האישה, בסכסוך על דירת מגורים. הדירה, הרשומה על שם המשיב, הייתה מאוכלסת על ידי המבקשים במשך כשני עשורים. המבקשים טענו כי ניתן להם היתר בלתי חוזר לגור בדירה, טענה שהתקבלה בתחילה בבית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, בית המשפט המחוזי חלק על כך, פסק לטובת המשיב והורה על פינוי המבקשים, תוך עיכוב הדיון בפיצויים. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה לחופשה כדי לערער לערכאה גבוהה יותר, שנדחתה. פסק הדין הדגיש את הקריטריונים הצרים לבקשות מסוג זה, תוך התמקדות בהיעדר נסיבות חריגות או שאלות משפטיות החורגות מהאינטרסים של הצדדים המעורבים. בית המשפט הגיע למסקנה כי המקרה לא הציג נסיבות חריגות כאלה, ולכן בקשת רשות הערעור נדחתה והותירה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו. פסק דין זה מדגיש את מרחב ההתערבות המצומצם בהחלטות של ערכאות נמוכות יותר, תוך הדגשת עקרון הסופיות בהליכים משפטיים.