ה"ת 23546-02-19

תקציר

בפסק דין שניתן לאחרונה קבע שופט בית משפט השלום, גיא אבנון, את נטל האחריות להשבת רכוש תפוס, ובפרט רכב, בתיק שבו מעורבים משטרת ישראל ובעל נכס. ההחלטה, מיום 7.6.2020, נסובה סביב רכב שנתפס מהמבקש, שעלול לעמוד בפני אישומים של הלבנת הון. בית המשפט הורה על החזרת הרכב למבקשת, בתנאי שתחתום על הסכם התחייבות עצמית להשבת הרכב או שוויו למשיב אם יוגש נגדה כתב אישום. שני הצדדים לא הסכימו על פרשנות יישום ההחלטה. המבקש טען כי על המשיב לשאת באחריות להחזרת הרכב לחזקתם, ואילו המשיב הפנה לתקנות הרלוונטיות, לרבות פקודת סדר הדין הפלילי ופקודת מטר, וקבע כי על המבקש או בא כוחו לאסוף את הרכב ממחסן המשטרה. בית המשפט, בהסכמת המשיב, הדגיש כי על פי החוק, ובפרט סעיף 42(א) לפקודת סדר הדין הפלילי וסעיף 14(ב) לפקודת מת"ר, בעל חפץ שנתפס נדרש לאסוף אותו מתחנת המשטרה בתוך פרק זמן מוגדר. במקרה זה, היה מצופה מהמבקש להופיע באופן אישי או לשלוח נציג להחזרת הרכב. השופט הדגיש כי אין מדובר ב"פרקטיקה" פרוצדורלית גרידא אלא בדרישה חוקית. זאת ועוד, סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון מחזק זאת בכך שהוא משלב בתוכו את סמכויות החיפוש והתפיסה הקבועות בפקודת סדר הדין הפלילי. משכך, קבע בית המשפט כי הנחיית המשיב למבקש לפעול ולהשיב את הרכב הייתה כדין. עם זאת, החלטה זו אינה מקצה אחריות כספית כלשהי הקשורה לאחסון הרכב או לנזק פוטנציאלי. השופטת הבהירה כי ההליך הנוכחי אינו המסגרת המתאימה לשיקולים אלה וכי עניינים אלה יחייבו דיון נפרד.