בר"ע 49321-02-13

תקציר

העותרת ביקשה משפט מהיר בפני שופט, בעקבות פסק דין נגדה. לאחר מכן ניסה העותר לערער על פסק הדין, אך החמיץ את המועד האחרון להגשת ערעור בן 15 יום הקבוע בסעיף 31(ד) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. תחת זאת הגיש העותר בקשה להארכת מועד לערעור, המותרת לפי תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991, בהתקיים נסיבות מיוחדות. פרקליטו של העותר טען כי הצורך בערעור נובע מכך שפסק הדין לא התנהל באופן של דיון מהיר, יחד עם אי ציון מועד הגשת הערעור על ידי פסק הדין. עורכת דינה של המשיבה טענה כי הערעור אינו ראוי וכי היא הופתעה מערעורו של העותר. עם זאת, השופט מצא כי העותר אכן הראה טעם מיוחד, כנדרש בפסיקה, המצדיק את הארכת המועד. זאת, משום שהעותר הודיע למשיב על כוונתו לערער בתוך המועד האחרון להגשת ערעור, ובכך שלל כל ציפייה שהייתה למשיב לסיום המחלוקת. זאת ועוד, השופט ציין כי העותר הגיש את "הערעור" בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין. לפיכך, נעתר השופט לבקשת העותר להאריך את המועד להגשת ערעור וקבע מועד חדש ליום 28.8.13. עוד קבע השופט כי על העותר לשאת בהוצאות המשיב, שכן המחדלים שהובילו לבקשת הארכת המעצר היו של בא כוח העותר.