ע"א 576/81

תקציר

במקרה הנדון, שני נערים בני 15 פרצו למועדון נוער גדנ"ע, נכנסו לחדר נשק וגנבו רובים וכדורים. מספר ימים לאחר מכן, הם ניהלו עם המערער "משחק מלחמה", שבעקבותיו נורה המערער ונפצע קשה. המערערת תבעה מספר גורמים, לרבות מנהל המועדון, אליהו ברדה, ואת מדינת ישראל. בית המשפט המחוזי קבע תחילה כי ברדה התרשל, אך לא מצא קשר סיבתי בין רשלנותו לבין נזקיו של המערער, ובכך דחה את התביעה נגדו ונגד המדינה. בערעור הפך בית המשפט העליון החלטה זו, והדגיש כי על האחראים על אבטחת הנשק במועדוני הנוער לצפות כי נערים ינסו לתפוס את כלי הנשק ולעשות בהם שימוש לרעה. בית המשפט קבע כי ברדה התרשל באבטחת חלון המועדון, מה שאיפשר גישה נוחה לנערים, ובשל היעדר מעקב של המועדון, הפריצה נעלמה מעיניו. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהסיכונים שברדה לא הצליח למתן קשורים ישירות לסוג הנזק שהתרחש, גם אם תרחיש "משחק המלחמה" הספציפי היה בלתי צפוי. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי החוק אינו מחייב לצפות נזקים מדויקים, אלא רק סיכונים צפויים בעלי אופי דומה. הואיל ותוצאת התנהגותם הפסולה של הנערים נופלת בגדר סיכונים צפויים אלה, קבע בית המשפט העליון קשר סיבתי בין רשלנותו של ברדה לבין נזקיו של המערער, והטיל הן על ברדה והן על המדינה אחריות. לפיכך התקבל הערעור, ופסק הדין הראשוני בוטל, וכתוצאה מכך נפסקו למערערת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 500,000 ₪.