רע"א 40452-06-17

תקציר

אישה מבוגרת, המבקשת, התגוררה בדירה שהושכרה ממינהל מקרקעי ישראל והייתה בבעלות שמונת אחיה לאחר מות אביהם. המבקשת המשיכה להתגורר בדירה גם לאחר פטירת אביה בהסכמת אחיה. עם זאת, התעוררה מחלוקת בנוגע לתשלום דמי שכירות שנתיים, מה שהוביל את אחיה, המשיב, להגיש תביעה לפירוק הבעלות בדירה בדרך של מכירה. המבקש לא השיב לתביעה, וכתוצאה מכך ניתן פסק דין לטובת המשיב. המבקשת, כבת 85, טענה כי אינה מבינה את השלכות התביעה ואת השלכותיה האפשריות. בעקבות פסק הדין ניסה בנו של המבקש לנהל משא ומתן עם המשיב, אך זה מכר את חלקו בדירה לצד שלישי. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, שנדחתה על ידי בית משפט השלום בשל שיהוי פרוצדורלי. המבקשת ערערה על החלטה זו, בטענה כי יש לבטל את פסק הדין מחמת הצדק וזכותה לקניין ולדיור. בית המשפט הכיר בפגם הפרוצדורלי בפסק הדין המקורי ובנסיבות המיוחדות של המקרה, לרבות גילו של המבקש והעובדה שלא כל היורשים נכללו בתביעה. עוד ציין בית המשפט כי הדירה הייתה מקום מגוריה של המבקשת וכי אחיה הסכימו שהיא תוכל לגור בה עד סוף ימיה. זאת ועוד, כתב התביעה של המשיב הצביע על נכונות לבטל את פסק הדין עם תשלום החוב. בהתחשב בגורמים אלה ובתביעה התלויה ועומדת לביצוע פסק הדין, קבע בית המשפט כי אינטרס הצדק מחייב בחינה מחודשת של התיק. עם זאת, בית המשפט שקל גם את הצורך לכבד את סופיות פסקי הדין והורה למבקש לשלם למשיב 6,000 ₪, כולל מע"מ, עד ליום 1.11.2017, כתנאי להארכת המועד לביטול פסק הדין. פסק דינו של בית משפט השלום יעמוד בעינו, אם תשלום זה לא בוצע עד למועד הנקוב.