תלה"מ 40889-05-21

תקציר

פסק הדין המדובר נסוב סביב הסוגיה העדינה של קשר קטין עם הוריו בעקבות סכסוך משפחתי. השופט בתיק זה, לאחר שיקול דעת מעמיק, החליט שלא לכפות על הקטין, ב', שזה עתה מלאו לו 17, לקיים כל קשר עם אביו, תוך כיבוד רצונו בעניין זה. ההחלטה מעוגנת ברעיון טובת הילד, אשר על פי אמנות בינלאומיות ותקדימים משפטיים מקיף את זכויותיו, צרכיו והאינטרסים של הילד, כאשר לחוות דעתו משקל משמעותי. בית המשפט נוקט משנה זהירות כאשר הוא מוודא כי רצונותיו של הקטין אמיתיים ואינם מושפעים באופן בלתי הולם על ידי מי מההורים. במקרה זה, השופט הרחיק לכת כדי לברר את עמדתו של ב', מינה רוקח בית משפט ועירב אלמנטים טיפוליים. לאחר אינטראקציה אישית עם ב' ועיון בדו"חות חסויים, סבורה השופטת כי כפיית ב' לקיים קשר עם אביו, בניגוד לרצונו, תגרום נזק נפשי ותפגע באוטונומיה האישית שלו. הדבר נכון במיוחד לאור העובדה שב' הוא כמעט אדם בוגר והביע את רצונותיו בצורה ברורה. השופט מציין גם את חשיבותם של שני ההורים בחיי הקטין, אך מכיר בכך שיש להתייחס לכל מקרה לגופו, תוך התחשבות ביכולותיו הרגשיות והשכליות של הקטין. יתר על כן, השופט סבור כי כפייה עלולה לסכן את מערכת היחסים בין אחיו הצעיר של ב', ג', לבין אביהם, היציבה כיום. במקום זאת, השופט מקווה שעם הזמן יוכלו הבנים הגדולים לשקם מרצונם את יחסיהם עם אביהם. פסק הדין מדגיש גם את חשיבות רצונו של הקטין, תוך שהוא מצטט תקדימים משפטיים המדגישים את חשיבות כיבוד רצונו של הקטין, במיוחד כאשר הוא רהוט, אחראי ושקול. השופטת מכירה בכאבו של האב ובזכויותיו כהורה, אך גורסת כי רצונו של ב', במקרה זה, גובר. לבסוף, ההחלטה תועבר לצדדים המעורבים, כאשר השופט ממליץ לעדכן את ג' על הכרעת הדין, והשופט גם מתיר לפרסם את ההחלטה ללא פרטים מזהים.