ת"א 41577-09-12

תקציר

הסעיף דן בפרשנות חוזה בין חברה לבין המינהל בדבר פיתוח חלקת קרקע מסוימת. החוזה, תיקונו והתנהלות שני הצדדים לאורך השנים מצביעים כולם על כך שהמינהל אינו אחראי לכיסוי הוצאות התכנון של החברה אם הפרויקט לא ייצא לפועל. הוצאות התכנון שנגרמו לחברה היו אמורות להיות משולמות על ידי המינהל רק אם האחרון דרש את התוכניות לפרויקט, דבר שלא עשה שכן התוכניות היו חסרות ערך בעקבות ביטול הפרויקט. כמו כן, תביעת החברה, שהוגשה לאחר שיהוי של כשבע שנים, מהווה גם חסם משפטי לתביעה, תוך גרימת נזק ראייתי למינהל. השופט גם דן בקצרה בטענת החברה בנוגע להחזר הוצאות תכנון, וקובע כי גם אם המינהל היה אחראי, החברה הייתה צריכה לשכנע את בית המשפט כי הסכום הנתבע נכון. לבסוף, השופט פוסק לטובת המינהל בתביעה שכנגד בעניין הלוואת גישור, וקובע כי המינהל ויתר על זכותו לדרוש פירעון בשל שיהוי ממושך בבקשתה והתנהלותו מהווה שיהוי משפטי. החברה חויבה לשלם למינהל הוצאות מינהל ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪, בצירוף ריבית משפטית והפרשי הצמדה החל מיום 1.4.2016.