ת"א 52717-08-20

תקציר

המחלוקת בין לוי השקעות ובנייה לבין אורין אוזן בנייה נסובה סביב הסכם בנייה שהופר. לוי תבע את אורין אוזן על כך שעזב את אתר הבנייה באופן חד צדדי וגרם לנזקים כתוצאה מהעיכוב. מנגד, טענה אורין אוזן כי לוי הפרה תחילה את ההסכם בכך שלא סיפקה את החומרים והציוד הדרושים במועד, וכתוצאה מכך הם עזבו את האתר. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי שני הצדדים פעלו באופן שונה מהתנאים שנקבעו בהסכם. עם זאת, נקבע כי א' לוי קיבל במשתמע את שיטת היישום החדשה, דבר המצביע על כך שהשינוי באופן העבודה אינו יכול להיחשב כהפרה מצד אורין אוזן. זאת ועוד, הטענה כי אורין אוזן ביצעה את העבודות באופן חלקי ולא מספק לא נתמכה בשום חוות דעת או ראיה של מומחה, ומכאן שלא הוכחה. באשר לעזיבתה של אורין אוזן את האתר, קבע בית המשפט כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם. למרות זאת, הנתבע ניסה להצדיק את פעולתם בטענה כי א' לוי כבר הפרה מן היסוד את ההסכם. בית המשפט בחן כל אחת מהטענות הללו ומצא כי מלבד אי הכנת השטח ומסירת הציוד במועד, יתר הטענות - אי תשלום חובו של אדרי, ביטול שיק ואי תשלום חריגים - לא היו סיבות תקפות לביטול ההסכם על ידי אורין אוזן. חשוב לציין כי במכתבים ששלחה אורין אוזן לחברת א.לוי בה הודיעה על כוונתה לעזוב את האתר הוזכר רק ביטול הצ'ק ולא התייחסו להפרות אחרות. על פי תקדים משפטי, צד המוסר הודעת ביטול חייב לציין את ההפרה הנכונה, והוא אינו יכול להסתמך על עילות ביטול אחרות שלא הוזכרו בהודעה. לפיכך, בית המשפט הגיע למסקנה כי אורין אוזן היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי בכך שעזבה את האתר. בהתייחסו לסוגיית הנזקים, מצא בית המשפט כי א' לוי לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה במרבית טענות הנזק שלהם, למעט תשלום היתר ששולם לאורין אוזן. בית המשפט חישב כי לאורין אוזן שולם ביתר 17,500 שקל, ולאחר ניכוי הפרשי הצמדה וריבית, הסכום הכולל החייב עמד על 19,909 שקל. בנוסף, בית המשפט חייב את אורין אוזן לשלם ל-A Levy 6,000 שקל שכר טרחת עורך דין ו-2,000 שקל הוצאות משפט. סכומים אלה, יחד עם פיצויים בסך 19,909 שקל, היו אמורים להיות משולמים בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. עוד קבע בית המשפט כי כל עיכוב בתשלום יגרור חיובים נוספים.