עב"י 36344-03-19

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין של בתי הדין למשמעת של לשכת עורכי הדין. בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, שקל בכובד ראש את הטענות שהציגו הצדדים ובחן את הראיות שהוגשו בתיק. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית שבמסגרתה פועל בית הדין בבואו לבחון החלטות של בתי הדין המשמעתיים הנוגעות להתנהלות עורך דין. היא מדגישה את שיקול הדעת הרחב הנתון לבתי משפט מיוחדים אלה ואת עקרון הריסון השיפוטי בהתערבות בפסיקתם. זאת בשל מומחיותם וסמכותם של בתי הדין המשמעתיים בניהול הנורמות האתיות של מקצוע עריכת הדין. בית הדין מכיר ביתרונותיהם של בתי הדין המשמעתיים בהערכת ראיות ובקביעת מהימנותן, ובוחר להתערב רק במקרים חריגים בהם קיימים אי סדרים או טעויות מהותיות בהליך המשפטי. במקרה הספציפי דנן נדחו טענות המערער בדבר שיהוי פרוצדורלי, שכן הן לא הצדיקו את ביטול התלונה, במיוחד בהתחשב בהוראות החוק הנוגעות לעבירות משמעת. יתר על כן, לגופו של ערעור לא נתגלה עילה ממשית להתערב בפסק הדין המקורי. בית הדין לא מצא חריגות משמעותיות מתכליות הדין המשמעתי או פגמים המצדיקים את התערבותו. כתוצאה מכך נדחה הערעור, ובכך התחזק החלטת בית הדין למשמעת. פסק דין זה מהווה תזכורת לחשיבות השמירה על שיח מכבד במערכת המשפט ולהשלכות של הימנעות מכך.