דב"ע נד/108 - 3

תקציר

פסק הדין עוסק במקרה של אפליית עובדת על רקע מינה שהובילה לפרישתה. המשיב, שעבד בחברת "אנתרקס" קרוב ל-20 שנה, הגיש תביעה נגד החברה בטענה לפרישה שלא כדין וביקש להמשיך לעבוד עד גיל 65. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה לצו מניעה זמני וגם ערעוריה הבאים נדחו. לאחר מכן הגישה המשיבה תביעה חדשה נגד "אנתרקס" בדרישה לפיצוי בגין הפרת חוזה העסקתה ופיצויי עוגמת נפש. "אנתרקס" טענה כי טענות המשיבה זהות לתביעתה הקודמת ולכן יש לדחות אותן מחמת מעשה בית המשפט. עם זאת, בית הדין האזורי הכיר בפיטורי המשיבה כתוצאה מאפליה והפרת חוזה העבודה, וזיכה אותה בפיצויים. היא קבעה את עקרון הפיצוי אך לא חישבה את הסכום, וקבעה כי על הצדדים להציג טיעונים נוספים בנושא זה. "אנתרקס" ערערו על פסק הדין, אך בית המשפט דחה את מרבית טענותיהם ואישר את ההחלטה על עקרון הפיצוי. עוד ציין בית המשפט כי יש להמשיך ולדון בראיות ובטיעונים לגובה הפיצוי בבית המשפט המחוזי. ערעורו הנגדי של המשיב בעניין פיצויי עוגמת נפש לא נדון משום שלא התייחס לערעור "אנתרקס". ככלל, פסק הדין מחייב את "אנתרקס" לשלם למשיבה פיצויים בגין הפרת חוזה העסקתה, ואילו הסכום ייקבע בדיונים נוספים בבית הדין האזורי.