ס"ע 49330-03-19

תקציר

פסק הדין נוטה לטובת התובעת, עובדת בחנות, בין היתר, ומורה למעסיק הנתבע לפצות את התובע בגין מספר תביעות. ראשית, לעניין התביעה לפיצויי פיטורים, תקופת העסקתו של התובע נספרת בין השנים 1983 ל-2018, למעט תקופת שירותו הצבאי, ומסתכמת ב-11,966 ₪. שנית, בית הדין מוצא את הפיטורים שלא כדין, שכן התובע לא זומן כראוי לשימוע לפני פיטוריו, מה שלא אפשר לו להיערך כראוי. אי עמידת המעסיק בחובת השימוע מזכה את התובע בפיצוי בסך 15,000 ₪. שלישית, הטענה בדבר אי תשלומים מספיקים לקרן הפנסיה של התובע מתקבלת עקרונית, בכפוף לתקופת ההתיישנות. על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הפקדות לא חוקיות לקרן, בסך של 25,282 ₪. טענות התובע לאי תשלום מלא לקרן השתלמות ולאי הודעה לעובד על תנאי עבודתו, נדחות. המעסיק אינו מחויב לשלם לקרן ההשתלמות ממשכורת מסוימת, והעובד לא דרש הודעה בכתב על תנאי עבודתו במהלך עבודתו. לבסוף, הנתבע חויב לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪. כל הסכומים שייפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים הנקובים ועד שישולמו בפועל.