ע"א 647/20

תקציר

הערעור מתייחס לתביעה אזרחית שעניינה הסכם הלוואה ושני הסכמי פשרה מאוחרים יותר בין המערערת לבין המשיב. המערערת טענה כי ההסכמים אינם חוקיים בשל ריבית מופרזת בניגוד לחוק הריבית ולצו הריבית. השופט אלרון הסכים וקבע כי יש להכריז על הסכמי הפשרה כבטלים ומבוטלים ולהפחית את שיעורי הריבית בהסכם ההלוואה לשיעור המרבי המותר. לדברי אלרון, אסור לבתי המשפט לאשר הסכמים בלתי חוקיים, ועקרון הסופיות לא צריך לגבור על הוראות החוק הקוגנטיות. עם זאת, השופטים ברק-ארז וסולברג חלקו על כך, והדגישו את עקרון סופיותם של הסכמי פשרה ואת תפקידו המצומצם של בית המשפט באישורם. לטענתם, המערערת כבר העלתה טענות דומות בעבר וכעת היא מנועה מלעשות כן. יתר על כן, הסכם הפשרה השני לא הזכיר במפורש ריביות צמודות מדד, ולכן ייתכן שלא יחול עליו צו הריבית. הם הגיעו למסקנה כי המערערת לא סיפקה סיבה מספקת לבטל את פסק הדין וכי אל לו לבית המשפט לבחון מחדש את ההסכמים, מה גם שהצדדים היו מיוצגים והסכימו להם. בסופו של דבר, החלטת הרוב דחתה את הערעור, תוך שמירה על תוקפם של הסכמי הפשרה ושיעורי הריבית של הסכם ההלוואה.