ע 1092/09

תקציר

הערעור שהגישה התביעה הצבאית מערער על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר זיכה את המשיב מעבירת ההריגה בכוונה תחילה המיוחסת לו והרשיע אותו בעבירה הפחותה של הריגה. המשיב הואשם בחטיפתו והריגתו של אדם שנחשד בשיתוף פעולה עם ישראל. ערעור התביעה מתבסס על הטענה כי שגה בית משפט קמא בכך שקיבל את טענת המשיב לאכיפה בררנית, שהביאה אותו לתקן את כתב האישום המיוחס לו. לטענת התביעה, עניינו של המשיב שונה מזה של שותפיו, עימם הושגו הסדרי טיעון, ועל כן אין מקום להתערב בשיקול דעתה של התביעה ולהמיר את האישום המיוחס למשיב. עוד טוענת הפרקליטות כי בית המשפט אינו מוסמך לתקן את כתב האישום, אלא רק לבטלו, וכי ממילא נסיבותיו של מקרה זה אינן מצדיקות מתן הגנה מפני צדק. ההגנה מבקשת לאמץ את פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט קיבל את ערעור התביעה והחזיר את התיק לבית המשפט קמא להכרעת הדין לגופו של עניין. בית המשפט קבע, כי התנהלות התביעה אינה מהווה אכיפה בררנית, שכן קיימים הבדלים רלוונטיים בין התשתית הראייתית הנוגעת למשיב לבין זו הנוגעת לשותפיו, המצדיקה את ההבחנה שעשתה התביעה ביניהם. בית המשפט הדגיש כי ביקורת שיפוטית על החלטות התביעה צריכה להתנהל בזהירות, במיוחד כאשר מדובר בהתקפה עקיפה על החלטה או הבהרה שניתנה במסגרת הליך פלילי. בית המשפט הוסיף כי היה על בית משפט קמא להימנע מלהתערב בשיקול דעתה של התביעה בכל הנוגע לייחוס העבירה ולכריתת הסדרי טיעון, והיה עליו להגביל עצמו לבחינה האם כתב האישום, כפי שנוסח במקור, יכול לעמוד. בית המשפט הדגיש כי שיקול הדעת של התביעה בתחום זה רחב מאוד וכי על בית המשפט הפרוצדורלי לנהוג בזהירות בבואו להפקיד את שיקול דעתו על פני שיקול הדעת של התביעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הדרך הראויה לבחון טענות לאפליה בכריתת הסדרי טיעון היא באמצעות עתירה לבג"ץ, אשר יכול לבחון את מכלול שיקולי התביעה, בניגוד לבית המשפט הפרוצדורלי. לבסוף, קבע בית המשפט כי דוקטרינת ההשתק השיפוטי אינה ישימה למקרה הנוכחי, שכן עמדות התביעה אינן סותרות.