ע"א 522/04

תקציר

במקרה דנן, דחה בית המשפט את הערעור ואישר את הקביעה כי המערער, רופא במקצועו, אחראי לרשלנות בביצוע ניתוח לייזר במשיב, שהוביל לדימום ברשתית ולעיוורון בעינו השמאלית של המשיב. המשיב עבר ניתוח לייזר לתיקון קוצר ראייה חמור, אך זמן קצר לאחר מכן סבל מאובדן ראייה בלתי הפיך עקב דימום ברשתית. בית המשפט מצא כי קיים קשר סיבתי בין הניתוח לבין הנזק, למרות טענת המערערת כי הנזק היה מקרי בשל קוצר ראייה גבוה שהיה קיים קודם לכן. עדויות מומחים חשפו ויכוח לגבי הקשר בין ניתוחי לייזר לדימום ברשתית, כאשר חלקם הכירו בקשרים אפשריים, במיוחד במקרים של קוצר ראייה גבוה. בית המשפט הדגיש כי הסכמה מדעת היא חיונית, במיוחד לאור העובדה שהניתוח היה אלקטיבי ובוצע עם מכשיר שאינו משמש בדרך כלל לקוצר ראייה גבוה. בית המשפט מתח ביקורת על המערערת על כך שלא יידע את המשיב באופן מלא בדבר הסיכונים והפרקטיקות המקובלות בעולם. המשיב לא קיבל מידע מספק על סיבוכים אפשריים, וטופס ההסכמה לא הוסבר או סופק באופן יסודי לפני הניתוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי היעדר הסכמה מדעת עולה כדי רשלנות. היא אישרה כי המשיב לא היה בוחר בניתוח אילו היה מודיע לו כראוי, ובכך מזכה אותו בפיצוי. ערעורה של המערערת על גובה הפיצויים שנפסקו נדחה אף הוא, שכן בית המשפט מצא את הפיצוי סביר. משכך, חויב המערער בהוצאות טרחת עורך דינו של המשיב.