רע"א 2942/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של סכסוך רכושי מורכב בין מספר בעלים משותפים של חלקת מקרקעין בבני ברק. הסכסוך נסוב סביב הזכאות לדמי שימוש בכמה נכסים מסחריים בקרקע, בהם מסעדה, קונדיטוריה, בית כנסת ובית כנסת. השותפים המקוריים שרכשו את הנכס בשנת 1963 העבירו בהדרגה את זכויותיהם לצדדים הנוכחיים המעורבים בסכסוך. המחלוקת העיקרית נסובה סביב דמי השכירות הראויים המגיעים לשותף, המכונה המשיב, שאינו מחזיק בנכס אך זכאי לחלק מהכנסות השכירות. בית משפט השלום קבע תחילה כי תביעת המשיב לדמי שימוש מצד חלק מהבעלים המשותפים, המכונים המבקשים, תקפה רק משנת 1996 ואילך, שכן אז מחה המשיב לראשונה על החרגתו מדמי השכירות. עוד קבע בית המשפט כי טענת המבקשים, לפיה יש להסתפק בדמי השכירות ששולמו בפועל, ולא בשיעור הראוי, נעשתה בחוסר תום לב. המבקשים ערערו על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את טענתם וקיבל חלקית את ערעור המשיב. בית המשפט המחוזי קבע, כי על המבקשים, שהפעילו את המסעדה, לשלם למשיב דמי שימוש נאותים, ללא קשר להיעדר קשר ישיר עימם. בית המשפט נימק זאת בכך שהימנעותם של המבקשים ממסירת מידע אודות פעילותם העסקית וחוזי השכירות מצדיקה זכאות לדמי שימוש נאותים, מה גם שלא התקבלה החלטה פורמלית להשכיר את הנכסים לצדדים שלישיים. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המבקשים כי תשלומיהם לוועד בניין פוטר אותם מתשלום למשיב, קבע כי מדובר ב"הרחבת חזית" וציין כי קיומה של הוועדה לא הוכח משפטית. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ביקשו להציג ראיות חדשות בנוגע לתשלומי דמי השכירות וביקשו לבחון מחדש את זכאותו של המשיב לדמי שימוש. עם זאת, בית המשפט דחה את הבקשה, בנימוק של היעדר שאלות ציבוריות או משפטיות חשובות ותוך הדגשת אופיו העובדתי של המקרה. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי אין די בראיות שהוצגו כדי לשנות את פסקי הדין הקודמים וכי קביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין ועדת הבנייה היא מסקנה עובדתית שאין להתערב בה. משכך, נדחתה בקשתם של המבקשים למתן רשות ערעור.